ממשיכה את ההודעה שלי (אין צורך לפרסם)
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני כותבת פה בעיקר כי זה נורא מדכא אותי, לחשוב כמה התרכזות ותלות יש סביב הטיפול. עצוב לי שאני בצד הזה של המשוואה. אני חושבת לעצמי - ומה איתי? מה עם החיים שלי? אני כבר הרבה זמן בטיפול והכל טוב (באמת) אבל אני לא רואה איך זה מקדם אותי למקום שבו אני יכולה למצוא ולספק את הצרכים שלי בעצמי ב'חיים האמיתיים'.. שוב תודה.
שלום טרטר, מדוע זה מדכא בעצם? רק מי שיכול להזדקק באמת יכול לחיות חיים עצמאיים ומלאים (חשבי למשל על זוגיות בריאה). אודי
יש גם עניין של האם זאת הזדקקות בריאה והדדית, או הזדקקות חד כיוונית ותלותית. השאלה היא האם הטיפול, טוב ומלא ככל שיהיה, לא במידה מסויימת גורם ומעודד (אותי לפחות) לנסות למלא את הצרכים והחסרים דרכו. השאלה הגדולה שלי היא, איך אני יודעת, אם הטיפול גם נותן לי כלים בסופו של דבר לבנות בחיים שלי מקומות וקשרים שיספקו לי את הצרכים האלו בצורה בריאה? איך אפשר להבחין אם כן או אם לא? אני יודעת שזו שאלה גדולה.. אבל בכל זאת. תודה!
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
