מחכה לשקט...

אודי, כותבת לך שוב...כתבתי המון למטפלת שוחחתי איתה אתמול פעמיים...עד שנבהלתי מעצמי וכתבתי לה שמקווה שהכל ישאר בנינו...קרה פשוט משהו אתמול ביני לבין בני האמצעי שכעסתי עליו נורא....בכל אופן דברתי איתה ואז כתבתי משהו שאני רוצה לשתף...זקוקה לשקט ומחכה עכשיו לפגישה המיוחלת ופתאום כל כך חוששת שפגעתי בקשר שלי איתה כי הצפתי אותה...האם זה נשמע הגיוני??? שהתאפקתי שבוע בלי שום קשר ואז כאילו הכל התפרץ? וגם פה כותבת יותר???????? ופתאום פוחדת שעוד מישהוא ידע עליי והיא תצטרך לדווח?...הגיוני?...מקווה שאוכל לווסת.... זה מה שכתבתי...(מדי פעם חוטאת בכתיבה שכזו....) הסלע השורד? מה נשאר מהסלע המר? לא הרבה כי נשבר, פעם הסלע לא זע, פעם הייתה בו גבורה, עמד בצלע ההר, בטוח בעצמו, מאושר, מה נשאר מהסלע הבודד? לא הרבה ועכשיו הוא מתנדנד, זקוק לתמיכה, לגשר, לא לתנודה, ובכל זאת גם בסלעים יש תזוזה, והשינוי בסלעים מופיע לאיטו, עם השנים הסדקים מעמיקים בתוכו, הסדק שנוצר אינו מתאחה, בחול, באבק אולי גם במים יתכסה? ומשה הכה בסלע, ויצאו ממנו מים,למרות הכל.... הסלע שורד כל מהלומה, וכנראה יעמוד בכל סערה בגבורה. ואולי בסוף יצאו מים חיים, גם מתוך הסלעים הפצועים..... מיכ

החרדה היא על דיווח למקום העבודה..שיפטרו אותי אם ידעו על מחשבותיי או על מה שקורה בביתי..לא יכולה לפרט על העבודה...האם בכלל היא יכולה לדווח למישהוא? האם מותר לה? היא יכולה לומר שזה "לטובת המטופל", לא? האם מותר לפסיכולוג לספר למישהו אחר על מטופלים ללא ידיעתו או שחייב לספר למטופל קודם?פוחדת שהכל יתמוטט.........והקשר שלי איתה בכלל מתקלקל לי כרגע.........שלחתי סמס וכתבתי "חרדה ממך...האם יש סיבה אמיתית שאפחד?" והיא לא ענתה....כנראה שהפסיקה להתייחס בגלל הכמויות..וחוץ מזה כנראה שהיא חושבת שאני רוצה תשומת לב אבל החרדה אמיתית............