להרגיש יחד...

אני כותבת כדי לא להרגיש לבד...נשמע אבסורדי, אבל מרגישה חוסר,העדר משענת...מנסה כל כך להכיל את כל מה שעובר עליי...הבן שלי עם בעיית קשב וריכוז קשות,שהתפרצו השבוע הוא מושעה וכו' הוא מטופל ובכל זאת משהו לא עובד, מרגישה שאני אמא גרועה..ושאולי פתאום יש לו בעיות יותר חמורות???.(הוא בן 8) אח שלו הקטן הולך בעקבותיו(בן 4)..הכל גועש ורועש ואני כל הזמן המרגיעה..נמאס...רוצה להעלם..........דרושה לי רגיעה....והטיפול מבושש להגיע...רק ביום חמישי........היא חוזרת לפני ולא יודעת אולי אכתוב לה מייל כי לא מסוגלת יותר לחכות........היום זה היום שלי אצלה אולי קשה במיוחד ביום שלי...

תודה אודי..יש לי שלושה בנים...הבכור יהיה בן 12 עוד מעט... אז על שקט אפשר רק לחלום...עוד יום עובר לאיטו.....מתי ארגיש שאני יכולה להכיל את עצמי? כל כך קשה גם ככה בין פגישות...האם אפשר בכלל לווסת את הצורך...לא להכחיד? דבר נוסף אני פוחדת שהשליטה של בני גם כבר מתערערת...פוחדת שהוא יהיה עם איזושהיא הפרעה...האם הפרעות מופיעות בגיל ההתבגרות או שניתן לאבחן בגיל צעיר? פתאום אני לא מאמינה שאני משתפת בדברים....