הפרעות קצב

אודי, זו היתה פגישה נוראית. התחילה בסדר. עד שהיא זרקה את רימון ההלם שלה: תכנית ההעדרויות שלה לשנה הקרובה. זה היה מלוכלך! מצד אחד היא לכאורה באה לקראתי. שאלה מתי הכי נכון לי שהיא תודיע לי מראש לקראת ה"אין" (הגדרה שלי, לא שלה); מהו פרק הזמן שלא יהיה קרוב מדי לפני כל "אין" אבל גם לא רחוק מדי... כי רחוק מדי זה גם לא טוב. לא ידעתי מה לענות ככה במיידי. בכל זאת, זו שאלה שצריך זמן לחשוב עליה. ואז היא פשוט הרסה את זה... שלפה את המועדים (+/-) בהם היא לא תהיה... הרבה זמן מראש. קבעה לי עובדה. לא מבינה בשביל מה היא שאלה בכלל. בעיקר בהתחשב בכך, שמעכשיו ואילך כל הטיפול יתנהל תחת הצל של כל ה"אין" הזה. משמע - לא יקרה כלום חוץ מהשתבללות שלי וחוסר יכולת לשתף פעולה, עם משברים של 'לא רוצה לבוא יותר בכלל'. איך זה כל פעם קורה מחדש... אני לא לומדת כלום. לא מתבגרת ולא מתגברת. זה היה רק הלב שלי ששוב התפרע.