אודי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

11/01/2011 | 22:30 | מאת: אופיר

הי אודי אני עצובה..מרגישה לא טוב פיזית ונפשית. פיזית בקושי מתפקדת בעבודה, ונפשית בוכה כל יום כשאני חוזרת הביתה, ועייפה נורא. בא לי לחזור לתקופה של לפני כמה חודשים, שלא עשיתי כלום שויתרתי על הכל -על עבודה, חברות, על עצמי..פשוט חייתי כמו חתול -בהיתי בתקרה כל היום, וליקקתי ( את הפצעים שלי )..חתול דכאוני, אבל חתול. אין לי כוח לכל האחריות הזו..לנסות למצוא אהבה..להתאכזב, לנסות למצוא מטפל...להתאכזב..לנסות לרצות את המנהלת..להתאכזב..לנסות להסתכל במראה בלי להיבהל..מתי יהיה לי קצת שקט ושלווה בפנים? אתה יכול לכתוב לי משהו מעודד? זה תמיד מצליח.. תודה שאתה פה אופיר

הי אופיר, נשמע עצוב ומדכא... אני חושב שגם בנסיונות החיפוש יש חלק יפה - תקווה. גם אם יש אכזבה בסוף, החלק של התקווה הוא חיובי וחיוני. תרתי משמע. כמו לראות רקפת נאחזת בשורשיה בסלע. מדהים, איך שהיא לא מוותרת. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית