דליפה רדיואקטיבית
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי... היא חולה. כבר 3 פגישות התבטלו. אני מניחה שיש חסרון בהרבה פגישות בשבוע - מפסידים הרבה בכל פעם שהמטפל נעדר מכל מיני סיבות. בכל אופן, אני לא כועסת בגלל שהיא חולה ולכן מבטלת... זה יכול לקרות לכולם. העניין הוא (והיא יודעת את זה), שבעצם לא התגברתי על אותה חופשה-בת-חודש שלה. למרות שחלפו מאז 8-9 חודשים. ומאז לא היה רצף כזה ארוך של ביטולים... לא קרה שלא נפגשנו כל כך הרבה זמן (הכל יחסי, אני יודעת). ואיכשהו זה יצא עכשיו בתקופה רגישה-קשה כזו בתוך הטיפול. במובן מסוים, אני אמורה לחוש סוג של הקלה וזה באמת כך - לפחות לא צריך לדבר על הדברים האלה! אבל האין-פגישות הזה, שכרגע הסוף שלו לא נראה באופק, הופך למעיק יותר ויותר. כמה אפשר לרמות את עצמי ש"זה לא נורא בכלל", כשכל הרעל הרדיואקטיבי מבעבע בפנים במשך כל 8-9 החודשים האחרונים???
הי טימי, זה בהחלט קשה, איני יודע אם נורא, אבל קשה נשמע מספיק קשה. את זקוקה לה עכשיו, ולמרות ההגיון שמבין את העדרותה המוצדקת - יש משהו פנימי שמתקומם וזקוק לה ודורש וזועק ובוכה מבפנים. אני משער שברמה המעשית יש להמתין להחלמתה, שתגיע, אני מקווה, במהרה (וגם שלך, כמובן). ברמה הרגשית - מותר לך גם לחוש כעס וגם את כאב ההעדר שלה. זה בסדר גמור. אתך, אודי