אודי חמודי הוא בן אביטל שאלה ראשונה את אביהו שאל

שאלת אותי "מה הסיפור" והתחלתי לענות. פתאום נתקע המחשב... והנה, היום בבוקר נפגשנו, ופתאום.. משהו זרם. הגענו לכמה הסכמות. היה קשה, מכעיס, צעקתי בלי סוף והתעצבנתי (אבל לא בכיתי!! גיבורה שכמותי) ובסוף איכשהו הגענו לעמק השווה. אני התחייבתי לשמור על המסגרת והיא הבטיחה את מה שחשוב לי. אני מרגישה יותר טוב. אז השאלה ששאלת אותי- מה הסיפור? עוררה גם בי שאלות... מה בעצם הסיפור היותר עמוק? הרי יש סיפור , עצוב על בכי, ויש סיפור אחר שאני מספרת לעצמי. וכשסיפרתי לי כמה נקודות שחשובות לי יכולתי לספר גם לה אותן... ואז הבנו מה מפריע לכל אחת. זה יופי. אז אני מזמזמת לעצמי את השיר שכתוב בכותרת וחושבת כמה חשוב לשאול שאלות. כי רק מי ששואל יכול למצוא תשובות שהוא אינו יודע שהוא מחפש. וויניקוט אמר פעם משפט שאני אוהבת מאוד : "זהו אושר להיות חבוי, אך אסון לא להימצא" אולי כדאי לשאול את המתחבא היכן הוא, כך נוכל ביתר קלות למצואו... יופי של שאלה אודי. ומצטערת אם אני נשמעת מסורבלת... אני פשוט מלאת רעיונות ודימויים ואוהבת נורא שפת סימבוליקה... מה אתה חושב עליי? על כל זה? ליאורי (וגם אורך )