אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי שלום,הגעתי למקום קשה בטיפול,ובאמצע פשוט היה לי כל כך קר והבנתי את מיקה...היא לא נגעה בי אפילו...אמרתי שקר לי והיא לא הבינה...רציתי מגע אבל לא ביקשתי..האם באנו לטיפול כדי לפול? להגיע למקומות קשים כל כך,קרים,אפלים? הייתי כל כך בסדר...עדיין אני איכשהו בסדר..אבל תמיד חוזרים לנקודת ההתחלה...ולא רואים את הסוף...עדיין זקוקה לה..אפילו יותר מתמיד...והיא כאילו חושבת שהתגברתי ואני במקום אחר, כך גם אני האמנתי...איך אוכל להסביר לה שלא ממש...שזה עוד לא הסוף...ששוב חוזר הכל בעוצמות...מאוכזבת מעצמי וכנראה שאכזבתי גם אותה ואת כל החברים שאמרתי שיתנו צ'אנס...עדיין נותנת צ'אנס לטיפול ומאמינה בטוב...תמיד האמנתי...אבל דברים חוזרים שוב...מעניין שאף פעם לא הרגשתי תקיעות בטיפול כמו שאחרים מספרים...תמיד או למעלה או למטה אולי הגיע הזמן לקצת תקיעות...לבחון דברים? חוששת שעכשיו תבוא הבקורת, הלעג והכעס שלה עליי שאני כזאת.....
שלום מיכל, כן. באים לטיפול כדי לפגוש את המקומות הקרים והאפלים. ואם לא תבקשי את מה שאת צריכה - תצטרכי להסתמך על יכולת הניחוש שלה. זו אמנם פנטזיה נהדרת (שיבינו אותנו ללא שנצטרך לומר כלום) אבל זה בסדר גם לבקש. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
