נפרדת

הי אודי צריכה לכתוב, כי אין לי עם מי לדבר. שבוע קשה, מוצפת בתחושות שמעולם לא היו, בלבד שמעולם לא היה. לבד שמשלים עם הלבד, משהו שלעולם לא עשיתי..פעם ראשונה שבאמת לבד, שבאמת הצלחתי לומר שלום, שבאמת הצלחתי להסתכל, להיות שם עד הסוף סוף סוף..וקיבלתי גם חיבוק, הכי עוטף. כשהוא עזב הוא אמר לי תשמרי על עצמך, ולחש בשקט להתראות חמודה. זה נחקק בי, החיבוק ההחזקה הזו, והתשמרי על עצמך, כאילו הוא עדיין מחזיק. הדמעות מדי פעם במהלך היום פשוט יוצאות להן, אבל אני נותנת להן לזרום. מתייפחת ואחר כך ממשיכה את היום. הוא הביא לי מתנה, רק כשהגעתי הביתה והסתכלתי הבנתי כמה הוא הבין אותי, כמה הוא זה שהצליח לקרוא אותי הכי מדוייק מכולם..ושוב,איך כאילו קוראים מחשבות אחד של השני, במקום שספר אחד נגמר, שם מתחיל הספר השני - זה שהבאתי לו. באותן מילים בדיוק..אפילו לא סיפרתי לו שאני באמת לבד, שאין מישהו אחר שמחזיק..,לא נתתי לעצמי שום פתח לקוות. הייתי צריכה לעזוב הפעם בעצמי. לסיים. פעם ראשונה שנפרדת ממישהו באמת וגם נמצאת שם. תחושה נפלאה ונוראה. לא יודעת איפה אני ומה אני מרגישה, רוצה לצעוק ולבכות עד שמישהו יבוא וירים..אבל כאילו שכחתי איך.גדלתי. מוזר להיות לבד. נפרדת. ורד (אופיר)

וואו, אופיר את מדהימה! הגעת לגדילה וצמיחה ועכשיו נפרדת מהמטפל...בעיני זה יפה מה שאת חווה כרגע..זה חלק מהחיים...זכרי את הרגעים היפים שהיו לך בטיפול ונצרי אותם בליבך.שיהיה לך בהצלחה. מיכל

הי מיכ לא מרגישה כזו מדהים, אבל מקווה שישתפר עם הזמן, יהיה פחות קשה..ההבדל הוא בעיקר בזה שאני מצליחה הפעם להחזיק את עצמי מלשלוח לו מייל מתחנן שיחזיר אותי לטיפול. ( אבל יש בי חלק שכל מה שהוא רוצה לעשות זה בדיוק זה! ) מאבק.. תודה על התמיכה שיהיה רק טוב אופיר