האם קרבה שווה כאב?

אודי שלום, נפתחתי מאוד בפגישה עם המטפלת וממש סיפרתי לה ולא הסתתרתי מאחורי המייל והפגישה היתה טובה והרגשנו שתיינו קרבה גדולה...וזה היה טוב לשעה בערך...אחר כך נלחצתי מאוד!!!מבחינתי קרבה זה כאב..כשהייתי מנסה לספר לאימי משהו קשה היא או שלא יחסה לכך חשיבות או שספרה לאחרים עליי ועל שטות שעשיתי וזה היה נורא! לדעתי אבי איבד את העצמיות שלו ליד אימי..והקרבה הזו היא חשיפה שאני פוחדת שכלם ידעו...למרות החסיון...אני יודעת שלפעמים מטפל מדבר עם מדריך או משהו כזה וזה מלחיץ אותי...איך מתגברים על הפחד מהחשיפה ואיך אוכל לדעת שהקרבה לא מסוכנת ולא כואבת?

כבר היה לי טוב והייתי בסדר תקופה ועכשיו הגיעה נפילה ושוב לבד...התקשרתי אליה משהו שמזמן כבר לא נעשה רק מיילים אבל היא לא ענתה, אז כתבתי לה מייל ושוב אין תגובה..אולי עסוקה...אולי פשוט נמאס לה...כל כך בודדה..אשאר מעט פה בפורם להרגע...כנראה הקרבה הזאת פגעה ביחסים שלנו...מה דעתך?