קלפטומניה

שלום, אני מאז גיל 4 זוכר אותי עם בעית גנבות קטנות. בגיל 4 ישבתי על יד נהג מונית ונטלתי מכספו שהיה על ידי. במשך השנים סחבתי מחנויות (תמיד דברים קטנים). מהמכולת עד היום בגיל 35 אני משלם רק על חלק מהמוצרים. אני נראה אמין אבל בפועל אני "סוחב". אפילו מעובדים יחד איתי אני לוקח אוכל מהמגרות או מהמקרר. שאלה. מה מקור הבעיה ? האם יש משהוא לעשות - לפני שיהיה מאוחר ? תודה. בני

כנראה, שאף-פעם לא נתפסת.... אם תתפס ותבויש, נראה לי שתחדול..

ה"דחף" שלך לגינוב דברים פעוטים וחסרי ערך,הוא תת מודע, אני משער שבזמן הפעולה אתה מרגיש משהוא שניתן להגדיר אותו "כסיפוק"\הנאה.וכו' לפי מה שאני יודע כדי להפסיק את הסימפטום(הגניבות), צריך לגלות את המקור (יבות תת מודעות),ניראה לי שפסיכוטרפיה היא שיטה שמיוןעדת במיוחד בישביל זה....

גידי שלום רב, אתה יודע איך קוראים לתופעה עליה אתה מדבר. ייתכן וזוהי האבחנה שלך, וייתכן מאד שלא. בכל מקרה הייתי ממליצה לך להגיע לטיפול פסיכותרפויטי. לא סתם פנית לפורום. כנראה שזה מציק לך באיזשהי מידה, וזו כבר סיבה מספיק טובה ללכת לטיפול. בהצלחה, טלי פרידמן

כפי שציין הפסיכיאטר לעתיד (רואים שהוא קורא את הספרים) כדי לאבחן תיסמונת של חוסר שליטה באימפולסים (קלפטומניה היא רק אחת מרבים) חייב להיות ריגוש ליפני הגנבה - ופורקן לאחריה מבחינה משפטית אבחנה כזאת לא פותרת את המטופל מאחריות פלילית והוא ימצא אחרעי למעשיו וישא בעונש כנדרש התסמונת דועכת בהדרגה עם הגיל - מגיבה באופן חלקי לטיפולים (פסיכולוגים ותרופתיים) אין מה להפסיד בניסיון לטפל כולי תקווה שלא תגיע לכלא - ותקווה שאלו מהם אתה גונב לא יפגעו יותר מידי

שלום רב הסיבות לגניבות הקטנות יכולות להיות שונות והפוכות. למשל יש ילדים שגונבים כי חשים שלא מקבלים אהבה שמגיעה להם והם חשים שנאלצים לגנוב וכנ"ל, להיפך, ילדים שגדלים בלי גבולות. אי אפשר לענות על השאלה באופן כללי ויש צורך לפנות לטיפול פסיכולוגי לפני שהתופעה תחריף. בברכה, אמיר

שאלה הכיצד הייתי יכול לקבל חומר כתוב בעיברית על אפיון המחלה והמחלה עצמה קלפטומניה.