לאודי

אודי היקר! תודה לך שהצעת לכתוב למטפלת בלי לשלוח..זה קשה כי זקוקה לתגובות שלה, אך החלטתי לדמיין שהיא ענתה וזה די עוזר.. הטיפול הפך להיות משהו מאוד מרכזי בחיי ואני כל הזמן חושבת על מה אגיד ואיך וכותבת המון....אולי זה יפחת במשך הזמן.. אני מרגישה שאני זקוקה לה כל הזמן וזה לא ראלי שהיא תהיה זמינה כל הזמן בשבילי ובכל זאת זה קשה... לגבי הקושי לספר על מה שכואב, אני רגילה לפתור דברים מיד ולא לתהליכים ופה אני נמצאת בתהליך ארוך וזאת פעם ראשונה שאני מושכת משהו שאני רוצה להגיד והוא פשוט לא יוצא...בדרך כלל אני מאוד פתוחה ופטפטנית וזה די מאכזב אותי... בכל אופן תודה על כך שנתת לי חומר למחשבה בכתיבה וכמו שהיא אומרת שהיא איתי גם כשהיא לא פיזית איתי..ממש כמו אמא שנמצאת איתך גם כשהיא לא איתך זה עוזר..ולכך אני זקוקה לביטחון שהיא איתי ולאט אני מפנימה שאכפת לה...אז תודה שעזרת לי להעז להתקרב ולהזדקק... מיכל