אודי..

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

17/11/2010 | 13:48 | מאת: שרית

מתי תהייה כאן? אני צריכה אותך. רוצה לשתף אותך במשו. צריכה שתהייה כאן. מסכים? שרית

הי שרית, מתבונן בנעשה כאן כל הזמן. את מוזמנת. אודי

17/11/2010 | 16:36 | מאת: שרית

אודי יקר , .. רוצה לכתוב כמה מילים. גם כדי לנסות לצאת מהשבלול הנוראי הזה בתוכי .. ולהיות פה קצת על ידך. וגם בכדי לתת קצת מסגרת למה שעובר עליי. בשבועות האחרונים עולה ומתברר לנגד עיניי באופן יותר ברור אסון ילדותי. המציאות הנוראה בה הייתי צריכה לשרוד כבר לא ניתנת יותר להזזה. הסתרה . וזה ממש נורא. הזכרונות המסויטים , הכאבים של הגוף, התקפי השנאה והסלידה העצמית, האבל הנוראי על ילדותי , שנגזלה ונשדדה ממני עי 2 נפשות מעוותות והפחד .. מהאמון וקרבה ופגיעה ככ חזקים עכשיו. עד היום , חיי היו מבוססים במידה רבה על ההתעלמות מכל זה. על הפיצול והשכחה..? ועכשיו .. כשהכל כבר ממש כאן.. זה מרגיש שזהו - אי אפשר יותר. אודי.. אני מניחה שזו ה-נקודה הכי אפלה וקשה בדרך שלי?... כי אני רואה .. כשחלק מזה , האמון שלי באיש שמטפל בי - זה שהכי קרוב אליי - מתערער.. אודי,הרי כמה באמת אפשר לעזור ולהיות איתי שם בתוך הסיוט הזה מבלי להזדהם, לההרס ולפגוע?... מה שהזוי הוא .. שבו בעת עם כל מה שכותבת ומרגישה , יש בי איזה קול פנימי , שמבקש ממני להצליח לצאת עם המטפל לאט לאט למסלול אחר. למסלול שיש בו אור. למסלול שיש בו קיום למהות שלי , המהות האמיתית, המהות ששרדה אצלי באופן בלתי יאומן אחרי כל מה שעברתי בילדות ובבגרות.. אודי.. הוא מאוד משמעותי לי , המטפל, מאוד.. והביחד הזה איתו , הפגישות העמוקות.. שנוגעות בכאב הכי הכי שלי .. ככ מפחידות, ואני זקוקה לו , זקוקה שיתמוך בי הכי הרבה שאפשר שיבין אותי , שיהיה יותר חזק מהילדה הקטנה שיוצאת אצלו, אני זקוקה , לקול ולמבט שלו שיאפשר לי למצוא את הדרך לריפוי ולחיים מחדש. זקוקה לו .. ככ אבל הביחד הזה .. משחזר את הפחד מאמון, קרבה , איך זה קורה ככ חזק?.. דווקא עכשיו שככ התקדמנו בטיפול , דווקא עכשיו יש יותר פחד, פחד עמוק.. ראשוני . מבין אותי? אודי.. אני לא יודעת איך לעבור את זה , אני לא יודעת לעשות משו אחר מלבד להחסם , לברוח, להרוס, לפגוע, להתרחק, ואני מרגישה שאנחנו נמצאים על הפצעים הראשונים הפתוחים שבי ואאו'צ אודי.. זה ככ כואב. זה ככ כואב. הזכרונות נהיו ככ בהירים , ככ חדים , הם ככ כואבים. זה באמת פעם יעבור?.. אני יודעת ומרגישה - שיש לי מטפל ככ מסור, ככ דואג , ככ שמנסה להיות שם איתי. ועדין מרגישה ככ לבד במלכוד הזה . איך אפשר לעבור את זה ?... אודי.. איך?.. (תודה שאתה פה להקשיב, אל תשאיר אותי לבד..עם כל מה ששיתפתי אותך ) אני.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית