"מישפחולוגיה"

אני לא בדיוק יודעת איך לנסח את השאלה שלי, הורי גרושים כ- 8 שנים, אנחנו שני אחים, אני הבכורה. לאחרונה החליטה אמי לעבור לגור עם בן זוגה מזה 3 שנים, היא פיזירה רמזים קטנים מדי פעם ואז במקרה התגלה לנו שהיא פירסמה מודעה להשכרת הבית שבו אנו גרים. כמובן שהיא טוענת שהיא מעוניינת שנבוא איתה, אך איננה מבינה מדוע אנו מסרבים בנחרצות, אחי כנראה יעבור לגור עם אבי. והיא מגיבה כבמעין חלום "שיהיה בסדר וכיף ונעים" כאשר אחי אמר שלעולם לא יבוא מישום שהבית בו היא עוברת לגור בו הוא הבית שהשאיר אותו ללא בית, היא איננה מגיבה לכאב שבמילותיו. הוא החל לדבר על וויתור ועל כך שכל אדם לעצמו וכי אין לסמוך על אף אחד לעולם שידאג לביטחונך ולרווחתך האישית. אני דואגת לו, הוא מסתגר ואיננו מגיב על הצפוי להגיע לא במעש ולא במלל. בקיצור, הוא שקט מדי. הוא איננו מוכן בשום אופן לגשת לייעוץ מיכיוון שנכווה בעבר ע"י טיפול שנכפה עליו ע"י אמי לאחר הגירושים. אשמח לקבל איזשהו רעיון איך לעזור לו להתמודד עם המעבר ...

עינבל שלום! תיארת ברגישות רבה ובבהירות תמונה משפחתית כואבת. הורים שהתגרשו, ילדים שגרים עם אמא. לאחרונה האם מחליטה על שנוי, לא מתחשבת כל-כך ברצון הילדים, אולי מתכחשת לתחושות שלהם, והילדים מגיבים קשה. לא סיפרת לנו בן כמה אחיך ובת כמה את. מאד מרגש לקרא את הדאגה שלך לאחיך. מה קורה איתך? לאן את תלכי? במציאות, קורה לפעמים שילדים נאלצים לעבור דירה כנגד רצונם, לפעמים אף שלא בטובתם. מה שמסבך את העניין במקרה שלך הוא סיפור הגרושין- מעבר הדירה מתלבש על שנוי אחר בחייכם, שנעשה-כך אני משערת- מבלי להתייעץ עמכם, ואולי שלא בטובתכם. אני מתכוונת לגרושי ההורים. אם תוכלי לשוחח עם אחיך,במטרה לנסות לעזור לו להבחין בין רגשותיו לשנוי הנוכחי שנכפה עליו, לרגשותיו בכלל-כלפי ההורים ומשבר הגרושים שעבר על כולכם, אולי הוא יבין שיש לו עסק לא פתור שמתעורר מחדש עם כל שנוי בחיים. קצת כמו מסמך במחשב שנשאר פתוח, וכל פעם שרוצים להעלות משהו חדש- הכל הולך יותר לאט, ויש הרגשה שזה תקוע... הדרך לסגור את זה היא בטיפול. זה נכון לגבי אחיך, וגם לגביך. נכון שהתנסות לא טובה בטיפול אחד לא עושה חשק להכנס לטיפול אחר. אפשר להעלות את הטיפול הלא מוצלח כנושא בתחילת הטיפול החדש. אני מקווה שתצליחו- גם את וגם אחיך למצא דרך להתמודד עם המצב החדש. בכל מקרה נשמע שיש לכם אחד את השני, וזה הרבה מאד. בהצלחה.

ענבל שלום. אני מצטרפת לדבריה הרגישים והחכמים של רחל. האם באמת תוכלי לספר לנו בני כמה אתם וגם קצת על הקשר עם אביכם? תודה. רוית.

שלום רב, קראתי את מה שנאמר עד כה, ואני מצטרף, גם לתחושת הריגוש שהדברים מעוררים, וגם למה שנאמר מבחינה התוכן, הצורך בפרטים נוספים, וכו'. ברצוני להוסיף כאן עוד פן אחד, שנראה לי כי הוא יכול להיות קצה חוט שאותו אפשר להמשיך לשם חיבור מחדש של בני המשפחה. מדובר באם, שקשה לה כנראה לבטא את רצונה במימוש ה"עצמי" שלה, במובן הזוגי, המיני, וכו'. בד"כ מצפים מהאם הקרבה, ע"י ההיצמדות אל תפקידה כמגדלת את ילדיה. הייתי בודק עם הילדים את העמדות הבסיסיות שלהם בעניין. ד"ר יוסי אברהם