המשך

הי, זאת אני, רציתי לספר על הפגישה שהיתה, אבל יצאתי ממנה כ"כ עמוסה וטעונה ומותשת רגשית שלא הייתי מסוגלת בכלל להעלות את הדברים בכתב. ים, ים, ים, של דמעות ובכי בלתי פוסק. שאלתי הכל, לא נתתי לה מנוח, הפצצתי אותה בשאלות וכמו תמיד אמרה שהשאלות שלי מאד קשות ולא תמיד היא יכולה לענות עליהן.אמרתי לה שהיא נוטשת אותי, מוותרת עלי והיא התעקשה שזה לא נכון! שבעיניה לטיפול בצורה כזאת עם כ"כ הרבה הפסקות אין כל ערך וזה לא טוב עבורי. אמרתי שפרידה עבורי זה הרבה יותר מזיק, בקיצור חילופי דברים קשים. היא הסבירה שהפנייתי למקום אחר שלא דורש תשלום הוא למעני, ע"מ שלא אישאר ללא תמיכה ואני עניתי שלא אתחיל שוב לספר הכל מחדש על עצמי וכ"ו וכ"ו (אם אפרט כאן הכל לא אסיים לעולם וזו תהיה מגילה).היא אמרה שזו לא פרידה והפסקת הטיפול, אלא הפסקה או פסק זמן (שאקרא לזה במילים יותר מטיבות ולא הרסניות - פרידה! נטישה!) וכשמצבי הכלכלי יתייצב אחזור,ובינתיים רק איעזר ברמה הפרקטית בטיפול במקום אחר, שהציעה שהוא בחינם. ישבתי שם איזה שעה ורבע ולא יכולתי לקום וללכת. רציתי חיבוק כי אולי לא אראה אותה יותר לעולם אבל לא העזתי לבקש, רציתי לדעת אחרי 4 שנים מה היא מרגישה כלפי, רציתי לשאול אם היא אוהבת אותי ופחדתי מהתשובה.חשבתי לעצמי שאולי יש מטופל/ת אחרים שלא היתה ככה מוותרת עליהם. חשבתי שהיא תבכה יחד איתי אבל לא! היא נשארה יבשה..חושבת מלא מלא מלא על הפגישה, מנסה בכל מאודי לא לראות בכך נטישה, משתדלת, מתאמצת, אבל מהחוסרים העמוקים שאני באה מהם קשה לי. אני בן-אדם מאד מתמסר, שמי שאני סוף סוף נקשרת אליו, מוכנה לעשות עבורו הכל ולכן כשמישהו לא מתנהג כך כלפי אני מפרשת את זה כחוסר אכפתיות. אני מבינה שלא יכולה לצפות שאנשים יתנהגו עפ"י הערכים שלי ובכ"ז זה כל פעם מכאיב מחדש. כל הלילות מאז, שינה עמוסת חלומות: על כלב עם שלוש רגליים שמתחנן שאאמץ אותו, על אמא שלי שצורחת עלי, על בעלי שבוגד בי ועוד ועוד מיליוני פרטים. אני חושבת שרוב העצות שקיבלתי פה היו נכונות ובוגרות, כי הרבה מהם גם נאמרו בדבריה. עכשיו היא גם יצאה לחופשה ולכן אמרה שבכל מקרה ניפגש שוב כשתחזור. בינתיים אני חושבת מלא, מנסה להכניס לפרופורציות, אבל הכאב ככה מפלח אותי כל כמה זמן בכל הגוף. אני יודעת ואומרת לעצמי שהכאב הזה קשור לעבר! לנטישה ההיא הראשונית של האבא והוא רק מתלבש על הסיטואציה, שגדלתי מאז, שאני יכולה וחייבת להתגבר, אבל לגוף גם רצונות משלו ובד"כ הוא מנצח אותי! רציתי לשאול מה אתם חושבים? האם גם למטפל קשה להיפרד ממטופלים? והאם יש מטופלים שהוא "אוהב" יותר מאחרים והיה עושה הכל למענם? או שבגלל המקצוע הזה שבחרו בו הם יותר מחושלים מבחינה נפשית ולא נותנים לזה לחדור אליהם ברמה האישית? חשוב לי גם לשמוע את תשובתך בנושא אודי ממקום של מטפל. תודה לכולכם

כאדם שעבר טיפולים רבים, גם ארוכים כפי שאת מספרת וגם טיפולים קצרים יותר אני יודעת שזה מאוד מוכר שמטופלים יוצרים תלות במטפלים והמטופל מאוד רוצה שהמטפל ירגיש באופן דומה למה שהוא מרגיש.אני מניחה שהיות ומטפלים הם גם בני אדם והם כן מרגישים יותר או פחות למטופלים שונים אך זה לא ברמה של אהבה או סימפטיה.בכדי שלא תרגישי את אותן רגשות שאת מדברת עליהן, את צריכה לשנות את דפוס החשיבה ולהכניס לך לראש שהמטפלת שלך היא מטפלת של עוד הרבה וברגע שהיא יוצאת מהקליניקה היא יוצאת לחייה הפרטיים שאת והמטופלים האחרים לא חלק מהם.ליד זה הייתי אומרת שתרגישי נח עם זה שנקשרת אליה כי בסה"כ שיתפת אותה בכל הסודות הכמוסים ביותר שלך והמון סיפורים שיצרו את מי שאת. אני מבינה את הקושי בלקבל תמיכה ממקור אחר אך אני מאמינה שזה מאוד נכון לך אחרי תקופה ארוכה אצל אותו מטפל גם בכדי שתלמדי שלא קורה כלום כשמשנים מטפל וגם בכדי שתשתחררי מהתלות ותוכלי לעבוד על הדברים החשובים באמת ולא על למצוא חן בעיני המטפל. בהצלחה :)

כתבת שהטיפול נמשך 4 שנים ושהמטפלת ערכה שתי פגישות בשבוע . האם המטפלת עשתה הנחה בשלב כלשהו? האם המטפלת הסכימה להנחה כלשהי בתקופה האחרונה?ובאיזה אחוז? איני שואלת בשביל תשובה . לא ברור כיצד אחרי 4 שנים התעוררה בעייה כספית בילתי פתירה. אם שילמת לה- המטפלת צריכה להתחשב. אם לאו- כיצד נמשך הטיפול ומדוע הובילה המטפלת ל2 פגישות שבועיות! זו בעייה שניתן לצפות אותה. האם ייתכן בעתיד הקרוב שתוכלי לממן חלק מהתשלום? לא ברור לי הסיכום לפיו המעבר הוא זמני.(אם זמני-שתתחשב.אם לא - סיום טיפול ארוך צריך להמשך יותר ממפגש אחד.) אם התשובות שליליות- אז המטפלת רשלנית. ----------------------------------------------------------- לגבייך: אם יש באפשרותך, עדיף פסיכולוג בקופ"ח מאשר מרפאות ציבוריות.התור במרפאה ציבורית יכול לארוך שנה ויותר. המטפלת לא הזכירה המתנה לטיפול-אולי יש לך אפשרות ללא המתנה. כדאי שתבקשי ממנה שתעשה תיאום עם המטפל החדש,כדי שתתבצע העברת טיפול (בן 4 שנים) במקצועיות . זכותך לבקש גם דו"ח על הטיפול בשביל הטיפול החדש. אם למעשה זה סיום הטיפול- הסיפור של המטפלת על המרפאה בחינם ועל כך שתחזרי ושהמעבר הוא זמני -הוא בדיחה. בקשי ממנה הפנייה לטיפול בזמן ההמתנה במרפאה ציבורית.אסור לה לשלוח אותך כך. (יש קבוצות תמיכה, טיפול קבוצתי.ואולי דברים אחרים)