אהמ...

אודי. זה לא שלא חשבתי לעצמי שלפעמים כדאי (מילה לא הכי מוצלחת, אבל הכי טובה שיש לי כרגע) להשאיר פה איזו הודעה קצת אופטימית, או לפחות לשתף במשהו קטן וטוב... אבל זה יותר עניין של "לא רואה עכשיו את האור, מחפש אותו בנרות..." או שזה לא הכי נכון; בטיפול בסדר. יש משברונים קטנים, אבל התמונה הכוללת בסדר. ואולי זה בזכות העובדה שדווקא פיזית אני מתפרקת לגמרי, ובחודשיים האחרונים (בערך) לטיפול יש יותר מקום תומך מאשר מטפל (לא שזה רע... להיפך - זה חיובי שאפשר להשתמש בקשר גם בצורה כזו, לא?). בכל אופן, כבר חודשיים שרצף של בעיות רפואיות לא מרפה ממני. לחלק יש סיבה ידועה (ועושה רושם שאאלץ לעבור שוב התערבות כירורגית, בין אם ניתוח ובין אם "סתם" התערבות קלה - אדע רק בשבוע הבא), ואילו חלק מהדברים עדיין נותר בגדר רצף של סימני שאלה גם עבור הרופאים, מה ששולח אותי מבדיקה לבדיקה, ומרופא לרופא. אודי, רופאת המשפחה שלי התפרצה עליי. אמרה לי ש"לא צריך להגיע לרופא בגלל כל כאב..." יומיים לאחר מכן אושפזתי, כאשר בהתחלה חשבו שיש צורך בניתוח חירום; 'שטות' שנדחתה משום שזה יסתיים - כאמור - בהתערבות כירורגית בכל מקרה. היא בכלל התעקשה כמה פעמים שכל התלונות שלי הן בכלל פסיכוסומטיות, ושרצוי מאוד שאחזור לפסיכיאטר, כי שם טמונה הבעיה. בשלב מסוים נמאס לי לשמוע אותה וגם חשבתי לעצמי שאומנם אני מכירה את עצמי, ויודעת מתי משהו מציק לי על רקע נפשי, אבל אם כבר כ"כ הרבה רופאים אז שיהיה גם פסיכיאטר (בעיקר בשביל לחזור לרופאה עם תעודה שפיות, יחסית, אני מניחה... סוג של הימור). הוא לא התרשם שיש מקור נפשי לכל המצוקות, ובכך תמך הן בדעתה של המטפלת שלי שמכירה אותי כבר למעלה מעשור, והן במה שאני טענתי - ש"רקע נפשי", כדברי הרופאה, זה אולי הסבר חלקי אבל לא תירוץ לחוסר האונים שלה. בכלל... "רקע נפשי" (ביטוי נוראי!) תמיד שם אותי במקום בעייתי כל כך מול רופאים. ואי אפשר להתעלם מכך נוכח התרופות שאני מקבלת, והם תמיד שואלים. מזל שאני לא מקבלת נוירולפטיקה; זה משפר קצת את המצב מול רופאים - הם חושבים שאני לא יציבה, אבל שפויה :) אולי בחרתי לכתוב דווקא היום, משום שזה השבוע הראשון מזה זמן מה, שלא מצפים לי בו תורים לרופאים ו/או בדיקות כאלה ואחרות. מן שבוע הפוגה בין שבוע עמוס שחלף לעוד שבוע מתיש שיבוא. לפחות בינתיים זה כך, אבל מי יודע מה צפוי?... שוב תודה על ההקשבה הוירטואלית, TM.

כמה טוב לשמוע אותך. אני שמחה בשבילך שהמקום אצל המטפלת הפך לתומך יותר עבורך זו תקופה בה את הכי צריכה מישו על יד - אני זוכרת לא מעט התנגשויות שם .. מאחלת לך המונים של בריאות, והלוואי ושלא תדעי כאב וסבל , חיבוק אלייך .