זוגיות

טוב קודם כל אספר על עצמי: היי אני עינב, בחורה בת 21 וחצי, השבוע התחלתי את לימודיי כסטודנטית. עד גיל 16 הכל היה טוב ויפה, הייתי בחטיבה והיו לי חברות והתחלתי את "גיל ההתבגרות", התחלתי קצת להסתכל על בנים ולהתחיל להתעניין בזה, דיברתי עם בנים והכל היה סבבה. בתיכון, התנתקתי מכל החברות שלי, ונכנסתי לכתה שהיו בה הרבה אנשים שעשו לי רע, ובגדול בלי להכנס לפרטים, עברתי סוג של התעללות חברתית, הייתי דחויה ולא היו לי חברים בכלל בכלל. הייתי מאוד מאוד לבד כל הזמן ולא היה לי עם מי לדבר, גם הביטחון העצמי שלי מאוד ירד והיה לי רע, לא כל כך מצאתי את עצמי. באיזשהו שלב, התחלתי להנות מהלבד, וכבר לא חיפשתי כל הזמן חברה ואנשים. למדתי לחיות עם זה, ולחיות עם זה בביטחון. גם בצבא לא היו לי חברים ממש, היו שתי בנות שהתחברתי איתן, אבל לא קשר של ממש. בכל מקרה, שם בערך התחיל לי דף חדש ולמרות שבנות לא אהבו אותי (חלקן) שוב, כמו בתיכון, בנים התחילו איתי לפעמים. וזו הייתה הפעם הראשונה מאז החטיבה שבכלל יצא לי לדבר עם בנים. עכשיו, אני ממש ממש סגורה בקטע הזה. קל לי להתחיל שיחה עם בחור ולדבר סתם על דברים, אבל ברגע שזה גולש לאינטימיות או יותר משיחת חולין על דברים שמדברים עם בנות, אני נסגרת. שמתחילים איתי אני ממש דוחה אנשים. יותר קל לי שבנים באים אלי כמו חברה, סתם לדבר כזה בלי קשר ללהתחיל איתי, זה מלחיץ אותי. יחסי מין זה ממש ממש לא שם. זה גם מלחיץ אותי וגם אין מצב שאני אעשה את זה (ברור שכן, אבל מבחינת הבשלות שלי עכשיו). גם נשיקה מלחיץ אותי. מה אני אעשה אם אני אגיע לסיטואציה כזו? לכן אני דוחה את כל מי שנראה לי חושב עליי יותר מ"שיחת חולין". בעיקרון, עם בנות אין לי בעיה. אבל בנים כאילו נתפסים אצלי כאלה ש"מי בכלל מסתכל עליי" ,או שזה אנשים שלרוב, זו האוכלוסיה שירדה עליי והציקה לי עוד מימיי בבית הספר היסודי וגם בחטיבה (בחטיבה ירדו עליי בנים, אבל היו לי חברות). פתאום מגיל 16 שרק התחלתי להתעניין בבנים, הייתה לי הפסקה עד גיל 20 שניתקתי קשר לחלוטין מבכלל להתסכל עליהם, פתאום הגעתי לגיל 21 בלי שלעולם היה לי בכלל ידיד. סיפרתי את כל הסיפור כי אני חושבת שזה חשוב. יכול להיות שאם הייתי אומרת שאני מפחדת מאינטימיות וסקס, היית שולח אותי לסקסולוג\ית. לדעתי הבעיה טמונה בעבר שלי. עד עכשיו אמרתי לעצמי let it be אולי זה מה שצריך לעשות, פשוט לתת לעצמי להתרגל לזה שמסתכלים עליי, שחושבים שאני יפה, שחושבים שאני חמודה. בשבילי זה בלתי נתפס שמישהו יסתכל עליי ככה. מה אתה אומר? ללכת לפסיכולוג? אני מרגישה שאני לא צריכה כרגע זוגיות, ושום דבר לא לוחץ עליי. אבל מצד שני אני לא יודעת מה זו אהבה, אז איך אני אמורה לרצות אותה? קונפליקטים רבים. מה גם שיש לי ביטחון עצמי, במפתיע. רק לא בזה.