במבי יקרה מזל טוב ענק

מקווה שזה יעלה ביום א' בבוקר כדי שאצליח לברך אותך בזמן. מאחלת לך שלווה ואור. אפשרות לבוא במגע עם הפנים והחוץ בלי שזה יציף ויערער. באהבה י.

תודה ! מצטערת . קוראת את מה שאת כותבת ויודעת שזה צריך / אמור לשמח אותי. הלב לא מרגיש כלום. משהו כל כך חלול. אין. הכל - לא כלום . אין. ריק ענק. שקוף.

  חושבת עלייך במבי ועל היום הזה, על מה שרשמת בשבוע שעבר... ... היום הזה בשנה, כמה יכול הוא להיות תאריך, שלפעמים יש סביבו המון ציפיות כבושות, כמוסות. כל-כך הרבה כמיהה שמרוב שיש לפעמים כבר לא מרגישים, כאילו אדישים, ורק בחלוף זמן, אחרי הפספוס אולי יודעים... ומתאכזבים... בתאריך הזה שלי נפגשתי עם המטפל והוא עודד אותי לתפוס 'על חם' את הרגע ולא למשוך. לתת לעצמי לקבל. לקחת. יצאתי עם ברכתו, והיה משהו קטן. מאד, אבל לא אפס ולא שוב החמצה גדולה ו'מוחלטת'. במבי יקרה, אם דבר דומה גם בליבך, אאחל לך שתצליחי לאתר משהו מן הרגשות והרצונות ממש היום וליישם לפחות דבר קטן אחד. אחד מרשימה גדולה. מפחיד מאד, אני יכולה לתאר לעצמי. אבל, גם אם לא, יש עוד ימים רבים אחרים, והניסיון גם הוא יכול לחזק (גם כשנדמה אחרת). וילדה ואישה מקסימה, זכרתי, זכרתי את יום שישי, ולא ידעתי אם את בסביבה. את כן :-) מזל טוב ענק גם לך, ברכה יפיפייה כל-כך כתבת את לבמבי, היא גם בשבילך ועבורך, ועוד תוספת לבבית גם ממני. ומה שלומך? ואיך עבר עלייך היום שלך? שבוע קל ונעים, סוריקטה

את צודקת, את כל כך צודקת.. היו לי המון ציפיות כבושות,כמיהה שריסקה לי את הלב לחתיכות קטנות.. התיאור שלך כל כך דייק את מה שגם אני הרגשתי.. אני חושבת שמהמקום הזה ניסיתי. אומנם בגמגום , אך ניסיתי לבקש מאודי שיגיד לי בדרך כלשהי שהוא (?) (אני חוזרת לגמגם. מפחיד מדי,מבייש מדי, משפיל..) כן, שהוא שמח שבאתי לעולם. לא קיבלתי את זה ממנו ..ומצאתי את עצמי חוזרת שוב לעולם שכל כך מוכר לי..ליער שלי,לעצים העבותים ,חלוקי נחל.. כן, לעולם הפנטזיות שלי... תודה לך סוריקטה. את כל כך טובה, את כל כך מצליחה לגעת ..