רוצה לדעת

שאלה לכל מי שיכול לענות... לסורקיטה ולכל שאר הממליצים בתועלת התלות! האם מנסיונכם הייתם בתלות ומתוכה חזרתם לעצמאות בונה ומיטיבה יותר? אם כן, כיצד זה קרה? שתפו ועודדו!

הי גילה, אוכל לומר לך מהמוכר לי, וממה שהבנתי מתוך שאלתך - תקופות של נסיגה קיימות. הנסיגה עשויה לקרות, לדוגמא, אחרי תקופה של צמיחה, שבעקבותיה, בשל מעין 'פחד גבהים' מהמקום החדש, מתעוררות חרדות שיכולות לקחת שוב לאחור. מאבק כוחות כזה של התנגדות לשינוי. השינוי, שנדרש לו זמן (ולא רק), יכול להיות קטן וחלקי, אך משמעות רבה לו. השינוי לאו דווקא גרנדיוזי או סופר-מהפכני. הוא יחסי. כלומר, בהשוואה למה שהיית פעם - גדלת וצמחת. הצלחת לקחת יותר אחריות, למשל - זו עדיין הצלחה. ויש גם חסרונות. כמו בכל דבר. בדר"כ בוחנים בתוך הטיפול לאורך זמן 'הפסד' מול 'רווח' (להרגשתך, להרגשת המטפל/ת, ביחד). אם לפי ההערכה נראה שאת ניזוקה ושיש יותר מידי הרס למרות מאמצים מכיוונים שונים, שוקלים לסיימו, אבל מתוך מחשבה טיפולית. בכ"ז, לא תמיד רצים כל-כך מהר לשם. בטיפול הנוכחי שלי, לדוגמא, המשכנו לנסות ולהיאבק ולשמור על הטיפול גם בזמני ייאוש כבדים - כשעבדתי קשה מאד לייאש גם את המטפל, ו'פיתיתי' לכיוון הפסקה חדה בעיתוי קריטי. חושבת שאולי הויתור וקבלת התלות אף על פי כן ולמרות הכל, ברגעים הללו ממש, סייעה. כיצד? נראה לי ש... ניסוי וטעייה. מבוקרים, מחושבים, ולא מן הנמנע שתהיינה מהמורות וכאב. מנסים למצוא מסלול, בתקווה שהאכזבות והתסכולים יוכלו להיספג בצד התרומות. וגם, ככל הנראה, מאד אינדיבידואלי. גם בדרך, גם במשך. באיחולי הצלחה, סוריקטה