טעות לעולם חוזרת (?)

לפני כמה חודשים כתבתי כאן על משבר עם המטפלת, שתוצאתו היתה סיום הטיפול מיזמתה. היו דברים שגויים שאני עשיתי, אבל גם היא שגתה (ואף הודתה בכך). המשבר הזה לווה בתקשורת של הרבה סימוסים ומיילים. זה היה משבר ענק שבעקבותיו לא רציתי לחיות, זה כמעט פגע לי בתעסוקה וגם בקורס אקדמי אליו נרשמתי. לא חשבתי שאחזור לטיפול הזה כי המטפלת לא רצתה. אחרי חמישה וחצי חודשים, בסוף יולי, חזרתי לטיפול. היה בינינו משבר אמון גדול. זו מטפלת שאני מאוד מעריכה ואוהבת ולכן לקחתי את המשבר הזה באופן קשה ביותר. כבר שלושה חודשים אני איתה שוב, בפגישה של אחת לשבוע. מאז, לא היתה בינינו אפילו תקשורת אחת מחוץ למסגרת הטיפולית (לא סימוסים, מיילים או טלפונים). לאט לאט ניסינו להחזיר את האמון. בהתחלה היא אפילו לא רצתה לחבק אותי כמו בעבר, אבל אחרי כמה פגישות גם זה חזר. חיבוק איתה הוא הדבר הכי נפלא בעיני (וגם טוב ונחוץ, בניגוד למה שסוברים מטפלים מסורתיים רבים). מאז שחזרנו היא התקשרה אליי מספר פעמים לשאול אם זה אפשרי שנשנה את שעת הטיפול. הסכמתי בשמחה כי בחודשי הקיץ הייתי די פנויה ושמחתי לעזור. במקרה אחד הטיפול נדחה לי ביומיים, אבל זה היה בסדר מבחינתי. בשבוע שעבר היה לי יום הולדת. הכנתי עוגה. הגעתי לטיפול. על הכורסא חיכו לי בלונים. היא קנתה לי מתנה. הדלקנו נרות וזיקוקים. היה ממש כיף. הייתי אמורה לפגוש אותה ביום שני ב-19:00 . עשיתי מאמצים רבים כדי שאוכל לפגוש אותה ביום הזה. זה אפילו הצריך ממני לחכות בין שעה וחצי לשעתיים וחצי ברחובות העיר (כי לא ידעתי באיזו שעה בדיוק אוכל לצאת מהעבודה). אני עובדת מסביב לשעון בשבועיים האחרונים- התחלתי לעבוד בעבודה שניה ובמקביל התחלתי גם עבודה התנדבותית. בנוסף היו לי השתלמויות מטעם העבודה וההתנדבות. ואם לא די בכך אז גם חליתי בשפעת והייתי מאוד תשושה. למרות העייפות המצטברת הסכמתי לחכות כמה שעות עד הפגישה. בבוקר של יום הפגישה המטפלת התקשרה אליי והודיעה לי שהיא נאלצת לבטל את הפגישה. היא הציעה שבמקום ב-19:00 נוכל להיפגש ב-20:00 . אמרתי לה שאצטרך לחכות המון זמן בחוסר מעש עד לפגישה ושזה לא מתאים. היא הציעה להיפגש יום למחרת (אתמול) אבל הלו"ז שלי היה עמוס אז קבענו להיפגש היום ב-18:00. יש לי תחושה מאוד גדולה שהיא פשוט רצתה להשחיל מישהו אחר בין הפגישות, שהיא חשבה שלנוכח הגמישות שלי בעבר ולנוכח המפגש המאוד חיובי שהיה בשבוע שעבר (ביום הולדת), לא אביע כעס. היא תירצה את הביטול כמשהו לא צפוי, אבל קשה לי להאמין בכך. לקראת השעה 16:00 היא כתבה לי שהודיעו לה מתי האירוע יסתיים ( האירוע שבגינו ביטלה את הפגישה שלנו) ושהיא תוכל להיות ב-20:00 בקליניקה ושנוכל להיפגש. הרי בכל זאת, כששוחחנו בבוקר, היא הציעה שניפגש בשעה 20:00, אז מה בעצם חדש בהצעתה? ההצעה הזאת רק תמכה במחשבה שלי שהמשהו הלא צפוי שעליו דיברה לא היה באמת, שהיא פשוט הזיזה אותי כדי לקבל מטופל אחר. הרגשתי שלא נעים לה עם זה, שהיא הרגישה שעשתה משהו לא נכון ורצתה לתקן. רק חבל שהתחושה שלי היא שהיא סיבנה אותי, המציאה משהו שלא היה כדי להרוויח מטופל. לא רציתי להגיע היום עם כעס כזה כמו שיש לי וסימסתי לה שקשה לי להגיע היום אז אוותר. כמו בעבר, גם עכשיו כל-כך רציתי שהיא לא תוותר עליי, שתראה לי שאני חשובה לה. הרי נפגעתי מהאקט שלה. אבל במקום להראות רצון טוב היא כתבה לי "בסדר גמור, רוצה לקבוע ליום שלישי?". האמת היא שחשבתי שזה מה שהיא תגיב. הרי זה בהרבה יותר קל מאשר להראות חיבה, להתעמת. כתבתי לה שחשבתי שאנחנו כבר במקום אחר והיא כתבה לי שגם היא חשבה שיש לי אמון בה. היא שוב הציעה שניפגש בשבוע הבא ואני אמרתי לה שיש לי מבחן בשבוע הבא ולא אוכל להגיע ולכן אגיע בכל זאת היום. היא כתבה לי שהיא כבר לא יכולה, שהיא שינתה את התכניות. הרי זה בולשיט, זה ברור. זהו אקט חינוכי. למטופלים אולי יש קושי אבל הם לא טיפשים. ואני בטח לא טיפשה. שוב היו התכתבויות בינינו, אחרי כמה חודשים של שקט. היא הציעה שוב ושוב להיפגש בשבוע הבא למרות שכתבתי לה שיש לי מבחן ופגישה רק תערער אותי ולא תאפשר לי להתרכז בלימודים. מצאתי את עצמי שוב מתחננת. התקשרתי ובכיתי. היא הרימה את הקול. כתבתי לה שלא תעשה לי את זה שוב, שבמצב כזה לא אוכל ללמוד למבחן, אבל היא נשארה בשלה. היא כתבה לי שלא אסמס לה ושלא אשלח לה מייל. לא שלחתי לה אף מייל כמה חודשים וזה חורה לי שהיא הזכירה את זה בכלל. הבנתי שהיא לא סומכת עליי. היא נתנה לי להרגיש שהכל זה סתם, שכל היחס הטוב בתוך הטיפול הוא מזויף. הרי יחסים טובים נמדדים בעת צרה, ואם קורה משהו קצת מטלטל שלא בין הפגישות ואני לא יכולה לפנות אליה, להרגיש ממנה תמיכה, אז איזו אמת יש פה? המשבר הגדול איתה היה בתחילת הסמסטר הקודם. לא יכולתי להגיש עבודות בזמן, ביקשתי דחיות, קיבלתי ציונים נמוכים מהרגיל. בשבוע הבא יש לי בקורס מסוים מבחן שדחיתי אותו כבר פעמיים. זה המועד האחרון שאליו אני יכולה לגשת. אין סיכוי שבמצב שבו אני נמצאת עכשיו אוכל להתרכז. אני מאוד טעונה. למרות הבקשות שלי שלא תשאיר אותי ככה לפני מבחן ושניפגש היום היא מסרבת, אומרת שזה כבר לא אפשרי. אף פעם לא אוכל לסמוך על אף אחד יותר. אני קוראת שקטה פה ואני רואה איך אנשים נקרעים לגזרים, בוכים, זועקים, הולכים באופן עיוור אחרי המטפלים כאילו הם אלוהים, מחכים לאמון, למילה טובה. זה מאוד חורה לי לראות את יחסי הכוחות האלה, כיצד בני אדם תמימים שלא זכו לאהבה בילדותם הולכים שבי אחרי מטפלים שמתיימרים לעזור להם, ללמד אותם מהי אהבה, כשבעצם הכל מזויף. ברגע שצריך כתף, ברגע של משבר אמיתי, אין באמת על מי לסמוך. אני הולכת לפספס את המבחן בקורס הזה, להפסיד את הכסף שעבדתי עבורו בעמל רב. וזה לא שאני יכולה להתאמץ ולהצליח. במצב שבו אני נמצאת עכשיו זה פשוט בלתי אפשרי בשבילי ללמוד. אני עובדת קשה, משלמת שכירות, משלמת חובות קודמים על לימודים והוצאות שוטפות ומשלמת לפסיכולוגית שלי סכום לא מבוטל כל חודש (הייתי צריכה לקחת מקדמה מהעבודה כדי לשרוד החודש). כל המאמצים שלי והרצון שלי הם לשווא. אין לי אוזן קשבת באמת. בחלומות שלי אני נשענת על המטפלת, מתרפקת עליה, מדברת איתה, אוהבת אותה, אפילו מנחמת אותה לפעמים. הכל חד-צדדי, הכל. וזה מאוד עצוב.

הסיפור שלך קורע ליבי מפני שעברתי חוויה דומה. גם המטפל שלי קטע את הטיפול מיוזמתו.וגם הוא לא התחשב בתלות הרבה .הדיכאוןוהחרדה בעקבות הפסקה ואח"כ הקטיעה של הטיפול פגעו בי באופן ממשי. הסיבה היא שלא יכולתי לתפוס את המטפל כשלילי, למרות שלקראת סוף הטיפול ,היו גילויים של שליליות כלפי. אני מכירה את המצב של תחנונים והשתדלויות בפני המטפל ,בתקווה שיערוך את הטיפול כראוי.התחושה היא של התעללות. הברירה האחרת-היא לעבד את מעשיה של המטפלת ולהכיר בעובדות.(שכנראה היא לא מסוגלת לתרום לך יותר ). המחיר הוא איבוד האשלייה של העוגן והפינה שמצאת.. אני ממליצה לך -למרות שאת לא מסוגלת -לעזוב את הטיפול. אל תמשכיטיפול שמהלכו לא מקצועי:(סיום ע"י המטפלת, מחילה שלך..) דברי על הטיפול עם פסיכולוג אחר למשך כמה פגישות. אני מציעה לך בחום לסיים במהרה כי המטפלת לא חושבת על טובתך. בהצלחה ביטול פגישה ברגע האחרון- אינה מקצועית.

מה זאת אומרת שהכל זה בגלל בלבול של המסגרת, בסטינג? לאיזה בלבול התכוונת? אני לא חושבת שהתחושות שלי כלפיה הן תחושות שייחסתי לה כלפיי. לא התייחסת כלל לעיקר במה שכתבתי - לקשר הטיפולי בינינו. אשמח לשמוע.