אין

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. השבוע הזה הוא אחד מהגרועים ביותר שאני זוכרת. לפני כמה ימים היתה פגישה ואני נפגעתי ממנה והיא יודעת, אמרה שהיא מצטערת מאוד.אבל בין הפגישה להצטערות שלה ולמצב הכללי הנפשי שלי היה הרבה חלל ואיפושהו אבודה בתוך החלל ניסיתי למות. ומה שעשיתי לא הצליח להביא לי את השקט של המוות. במקום הוא הביא לי הרבה כאב פיזי שבהתחלה בקושי הייתי מסוגלת בכלל לשאת, אבל עכשיו לאט לאט ככל שהזמן עובר יש קצת הקלה בסימפטומים. אתמול בלילה השארתי לה הודעה ששלשום ניסיתי למות. ושהגוף כואב כמעט עד מוות. הכל כואב כל כך. והיא איננה. נעלמה. בכוונה. לא התקשרה. תמיד, אבל תמיד היא מתקשרת. והפעם, הפעם דממה. והחלל נעשה גדול ומאיים פי מליון, וחשוך לגמרי. והבדידות קשה יותר מהכל, כי אני לא יכולה לספר לאף אחד, לא בא לי שיאשפזו אותי. והכאב, אין לי אפילו מילים לתאר אותו כמות שהוא עכשיו.הזמנים האלה שמזכירים לי שאני רק עבודה שלה, ועוד עבודה קשה במיוחד. שמזכירים לי שכל המילים שלה כמה אני יקרה לה, חשובה לה, כמה היא אוהבת אותי וכמה אני באמת מיוחדת בשבילה, כולם סתם מילים יפות לרגעים דפוקים שבהם היא מתעלה על עצמה לנסות לגרום לי להרגיש משהו שמתברר כפיקציה אחת ענקית שבסוף תמיד מתפוצצת לי בפנים. נגמר לי מעצמי