חוסר הבנה עצמית

שלום, כתבתי לך בנוגע למערכת יחסים, ההורים שלי עדיין משפיעים עלי ועל חיי הזוגיות שלי, הייתה לי שיחה עם אמא שלי בנוגע למעבר למקום מרוחק ממנה יותר ממה שעכשיו, שיהיה קרוב ללימודים. לשיחה הצטרף אבא שלי וחבר שלי, משיחה שלי ושל אמא זה הפך לשיחה של אמא שלי ושל חבר שלי, השיחה הגיעה למקומות לא טובים, נאמרו דברים שממש לא היו במקום..אמא שלי אמרה דברים מאוד לא יפים וחבר שלי הזדעזע מכך והרים את הקול ואמר דברים גם לא מקובלים. ההתמודדות שלי מאוד קשה, אני לא יודעת מה אני רוצה, יצא לי לדבר עם ההורים שלי לבד, ובשיחה היו דברים נוקשים, אמא בעיקר לא מקבלת,לא אהבה את זה שחבר שלי מדבר ככה אליה אבל מצד שני היא גם עברה את כל הגבולות, היא חושבת שאם אני לא לידה- היא אומרת שאני נובלת, ושאני כבר לא אותה אחת, הם לא היו רוצים שאני והחבר נשאר ביחד. או שבכלל נחשוב על חתונה, וזה מאוד קשה לי אני והחבר מתכננים את החיים קדימה, וכואב לי שההורים שלי ככה, אני רבה עם אמא שלי המון וכבר אין לי חיוך על הפנים. כל הריבים האלה פשוט נכנסו בי שאני קמה בבוקר עם חבר שלי ואני כל כך מבואסת כאילו אין לי כח כבר לכלום, אני נזכרת בדברים שהם אמרו, שכל כך קשים לי ומשפיעים עליי מאוד. אני וחבר שלי כבר 3 שנים ביחד, גרים ביחד שנה וקצת, המעבר לגור איתו גם לא היה פשוט, השאלה שלי מה אני יכולה לעשות? אני רוצה להיות קרובה להורים שלי ומצב שאני הם משתלטים עלי, על החלטות שלי ועל כל חיי, ומצב שאני חבר שלי שהוריו גרים מאוד רחוק מעוניין שנגור באמצע הדרך, אני מקבלת את זה, אבל עדיין קשה לי, איך אוכל להתמודד עם אמא שלי בנוגע לדברים? היא אומרת שאם אגור רחוק ממנה היא לא תתמוך בי ואפילו לא תבוא, אני מכירה אותה.. יתכן שהיא באמת לא תבוא וחבל לי שהדברים ככה ואני מרגישה שאני מוותרת על הרבה בשביל הקשר הזה, ומצב שאני גם חבר שלי מוותר.. איך אוכל להרגע ולדעת שהקשר שאני בו היום הוא הנכון לי, לראות את מה שאני רוצה לשם שינוי מבלי לחשוב על אף אחד מהמשפחות.. מצטערת על כל המלל, מקווה לשמוע ממך. תודה רבה