חרדת דיבור
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום ד"ר, אשתדל להיות תמציתי ומדויק. אני בן 32 ועוסק בדיבור בפני קהל כבר מספר שנים. בגיל 13 התבלבלתי בהיגוי של מילה בעת שיחה עם אבי שצרח עלי "אוי ואבוי התחלת לגמגם לי" ומתחושת הבהלה הכרזתי על עצמי כ"מגמגם". עם השנים פיתחתי פחד מלדבר בפומבי כדי שלא תתקע לי חלילה מילה. (אני משער ש"ההיתקעות" היתה שיבוש הגיה כפי שקיים אצל כל אחד מאיתנו לעיתים רק שאבי לקח את הדברים בצורה קשה מדיי. מאז תק' הצבא עברתי תהליך מאוד משמעותי והחלטתי לשנות גישה. כיום אני עוסק בדיבור בפני קהל,כן זה המקצוע שלי. היו לי "נפילות" במהלך השנים האחרונות אבל קטנות, ובשיחה עם פסיכולוג שהבהיר לי שאינני מגמגם ושדיבורי שוטף וככל הנראה ההיתקעויות הן תוצאה של לחץ נפשי מוגבר. לאחרונה אני בתק' לחוצה- חיפוש אחר מעבר דירה וכו' ואני מרגיש מיזה כחודש שהלחץ המוגבר ממש גורם לי להיתקעויות בדיבור. האם הנושא מוכר לך ומה היית ממליץ לי על מנת לגבור על כך? תודה רבה ויום נעים.
שלום אור, קודם כל, יפה דרך ההתמודדות שלך. אתה מתאר מצב של לחץ שמגביר את החרדה. זה פשוט מאוד לטיפול. אני ממליץ על סשן קצר אצל מהפנט מומחה (פסיכולוג או פסיכיאטר) שילמד אותך טכניקות להיפנוט עצמי. תוכל להפעילן כדי לנטרל את החרדה (בנוסף לעבודה שניתן לעשות במסגרת הסשן עצמו). אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
