המורכבות בטיפול
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
קשה לי נורא להכיל את המורכבות בטיפול. בטיפול טוב לי אני מרגישה חמימות ,מוכלת,מוגנת מחוץ לטיפול אני מרגישה קושי נוראי להחזיק את עצמי.תחושה שהכל נשמט ,מתפורר ,מתפזר(אגב-תחושות שלא חוויתי לפני הטיפול) הגבולות של הטיפול-50 דקות,אני שולחת למטפל הודעה והוא לא מגיב. בשבילי המטפל ממלא נפח,משמעותי ממלא אצלי המון מקום ברגש ובמחשבה-בשבילו אני עוד מטופלת עוד מקרה טיפולי,זאת מסגרת העבודה שלו.הוא מגיע הביתה כנראה מדליק טלביזיה מטייל עם הכלבה ושוכח ממני עד הפגישה הבאה.נורא קשה לי עם חוסר הסימטריות הזה. ובכלל מאוד חשוב לי לדעת-מה אני עושה לו?איפה אני פוגשת אותו?מה הוא מרגיש כשהוא יושב מולי?מה זה מרגש-מפתיע -מעניין -מעורר חמלה-מה מכל אלו? לפעמים זה מרגיש לי שאולי זה לא אמיתי,אולי הכל פיקציה,זה נורא קשה לי להכלה. אודי אני אודה לך מאוד אם תוכל לארגן אותי קצת ח.
שלום ח., אלו שאלות חשובות ביותר. האם ניסית להעלות אותן מולו? יש מטפלים שישאירו את התשובות עמומות אך יש כאלו שידברו בגלוי על המקום שלך אצלם ועל התחושות שאת מעוררת בהם (זה תלוי בגישה). הקשר הטיפולי הוא אמיתי בהרבה מאוד מובנים. הוא מתקיים בתוך גבולות ברורים ומוקפדים - וזה מה שמאפשר לניואנסים רגשיים רבים להשזר ולבוא בו לידי ביטוי, אבל הוא בהחלט אמיתי. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
