התקדמות או נסיגה ?

אודי שלום, עד לאחרונה, המטפל שלי בילה אצלי במחשבות די הרבה, כמעט בכל חלל זמן שהתפנה, בחלק מהזמן אפילו הרגשתי שאני מזמנת אותו לראש שלי, (המטפל מיודע בכך). אם אפרט יותר, אזי בתחילה הוא היה בגדר בן-זוג אך מבלי להכניס אותו למיטה שלי, אח"כ הוא כבר היה בן זוג גם במובן האינטימי, ואז אחרי שסיפרתי לו על כך שהוא נוכח במחשבות שלי, אני פשוט לא הרשיתי לעצמי יותר להתיר לו להיות איתי במצבים אינטימיים. לאחרונה, מצאתי שאני משכנעת את עצמי, לא להתיר לו להיות אצלי במחשבות שלי כבן זוג גם במרחב שמחוץ למיטה בעיקר ע"י 'הורדת המטפל ממעמד הבן-זוג האידיאלי עבורי' ומעין הפנמה שגם הוא לא באמת רוצה/מוכן/יכול לענות על הצרכים הנפשיים שלי והחזרתי אותו למסגרת המטפל בזמן הפגישה הטיפולית שלנו, השינוי הזה שמיושם בפועל (כלומר אכן צמצמתי את הנוכחות שלו) אבל זה מלווה בתחושת אכזבה מהמטפל. אשמח מאוד לקבל את הפירוש שלך לכך. בתודה.

אודי בקר טוב, אני מרגישה שאני צריכה להבהיר את עצמי, אז ככה, אם אני אנסה לתמצת את מה שהבנתי על אופי ההתנהלות לי מהמטפל, אז היות ובשנות הילדות שלי (החל מהמוקדמות) זכורה לי חווית בדידות גדולה, נראה שלמדתי לעבד את התחושות שלי ביני לביני ולהמנע מלשתף אחרים במה שעובר עלי,גם בפורום שהוא אנונימי לוקח לי הרבה זמן עד שאני חושפת משהו מהמחשבות שלי. אני יודעת שאני צריכה להעלות את המחשבות שלי בפני המטפל שלי ומנגד אני יודעת שזה יקח לי זמן עד שאהיה מסוגלת לעשות זאת ובמקביל היה לי חשוב לדעת: איפה זה שם אותי בהתקדמות או בנסיגה ולכן העליתי את הסוגיה בפניך. אגב, גם החשיפה של המחשבות שלי אודות הזוגיות המדומה שלי עם המטפל, חשפתי בפניו פרק זמן מסויים לאחר שהעליתי את הנושא כאן. בברכה