דיבוב

כתבת למטה שיש לדבר על הקשיים בגלוי עם המטפל ולחשוב יחד. אבל אני לא חושב שזה דבר ראוי לומר (גם אם זה מטפל): מראה החדר שלך לא נוח לי.(הוא לא ישנה ממילא בשבילי) או-צורת השאלות שלך מביכה ומעצבנת. אתה מלחיץ אותי.(זה סגנון של אדם), ולא טוב לי איתך... אני בטוח שהמטפל ימעיט ולא יקבל, ויתנער מביקורת. 1. כי בעבר שאמרתי לו, ולא שינה דבר. 2. כל אדם שונא ביקורת, וצריך לחשוב מה הכרחי. איך אתה מציע לי לומר הכל למטפל, בשביל מה? לפי ההגיון, הוא רק יחוש שאני דוחה אותו, ויכעס. מה לדעתך, אמור להשתנות בהרגשה שלי, ובשטח, אחרי שאומר למטפל?