מותר להיות קצת פתטית?

שלוך לך אודי, אני מרגישה שאני הולכת לזרוק "בוץ ורפש" ומצטערת מראש על המועקה. יש מועקה, כל פעם אחרי הפגישות, אני יותר מידי מוטרדת מאיך וממה שאמרתי והתנהגתי, ומה חשב על כך הפס' ואיך זה היה בשבילו להיות תקוע איתי כמעט שעה, ועל זה שאני מכבידה ומשעממת, מעצבנת בזה שחלק מהזמן אני מאוד כנועה ומנסה לרצות אותו. ובנוסף חוזרת על עצמי, רק בגלל האתיקה והשכר והנימוס, הוא לא אומר ולא עושה לי כלום. אולי אני פוחדת ממנו קצת או חרדה מאוד בעצם. אני מרגישה בלתי נסבלת שהסיפור של הילדות שלי גם הוא בלתי נסבל, ועכשיו אחרי שסיפרתי "שרפתי" את עצמי בעצם ואין מצב שהוא יוכל להעריך ולחבב אותי. אני אומרת לעצמי שלא אכפת לי מהמחשבות שלו , חיי אינם תלויים באיש הזה, או לחילופין בבוסית שלי או אפילו בבעלי (שילכו מצידי קיבינימט, זה בשפה רפה ויפה) אלא שזה לא משיג את האפקט הרצוי, והנה אני יושבת וכותבת דברים שודאי אצטער שכתבתי אותם, במקום לעשות דברים נחוצים ולהצדיק את קיומי. אני לא יכולה ולא רוצה לספר כל מיני פרטים אישיים דרך הפורום, אבל מצד שני אני כנראה צריכה שמישהו אחר ישמע אותי. אני שוב מצטערת, ומודה לך על המקום וההקשבה. רחל