...??? :((
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי אודי, אני לאחר כמה שעות שינה ועדיין עייפה..קצת מותשת..מרגישה משונה.. כן, נפגשנו. לא כל כך זוכרת כבר מה היה..הרגשתי שאני צריכה למשש ולהרגיש שהיא אכן באמת נמצאת.(אבל כמובן לא עשיתי את זה, רק אמרתי לה..) אני חושבת שהיא יש. עדיין נושף במוחי הקול הזה שאומר לי "זה רק נדמה לך שראית אותה,זה רק נדמה לך" אודי, שתדע לך שראיתי אותה על בטוח. תגיד לי את זה גם אתה אודי ,בבקשה.תגיד לי שהיא קיימת והיום יום רביעי ונפגשנו.. אוף אודי ,אני יודעת שההודעה הזו נשמעת הזויה לחלוטין.. אבל גם מה שאני מרגישה הזוי לחלוטין. אוףףףףףףףףףף מזל שאנחנו אמורות להפגש גם מחר,ואז אולי אדע שהיא יש, שיש עולם, שיש רצפה ,שיש יום רביעי ולאחריו יום חמישי.. אודי, תגיד לי בבקשה שאתה מבין על מה אני מדברת , שאני לא לבד בעולם עם הרגשות והמחשבות ההזויים הללו.. בבקשה.. :((
הי במבי, ראית אותה. על בטוח. אני יודע, ואני בהחלט מבין על מה את מדברת. ומחר (שלפי השעון הוא כבר היום) קרוב מאוד. הוא ישנו. אודי
ושוב תודה , ושוב תודה לך אודי ! על הכל... אודי,אני מוצאת את עצמי קוראת את מה שאתה כותב ובוכה.. קוראת שוב ושוב שאתה אומר לי שראיתי אותה על בטוח. שאתה יודע.. זה מרגיש לי שלא הכל כאוס בעולם, שיש שפיות .. שלא נדמה לי.. כשאתה אומר לי שאתה מבין על מה אני מדברת זה מרגיש.. ..וואוו..אי אפשר לתאר את זה ,זה בלי מילים... זה להרגיש...מה ??? לא יודעת... אודי, אתה כל כך טוב אלי...באמת שנשארתי בלי מילים.. אתה היית איתי גם כשהרגשתי טוב ,גם כשהרגשתי רע, גם כשהרגשתי זוועה- בדיוק כפי שאמרת לי... תודה על שפגשתי אותך, תודה על שאתה קיים בעולם... תודה !!!
מקווה שהפגישה הייתה טובה. ומקווה שהיום גם תחושי אותה. לפעמים מרוב כמיהה לאנושיות אנחנו כל-כך לא מצליחות לקחת.. צימאון לא נגמר. לפעמים מרגיש כמו צלילה למעמקים עד לשיכרון. והנפש האבודה טובעת במיים הכחולים , אינה יודעת האם הלמעלה הוא למעלה או שמא המשך של מעמקים. וזוהי, תופעה מוכרת . קורים לה "שיכרון מעמקים". את יודעת מה עושים במצבי צלילה כאלה? מקשיבים למכשירים. גם כשנדמה לצוללן שהוא ממש בכיוון הנכון, והנה שם נמצא פתח היציאה.. הוא חייב להקשיב למכשירי הניווט. גופו ואיבריו המכווצים מלחץ המיים אינם מצליחים לחשוב באופן מציאותי. תקשיבי גם את במבי. לאודי שאומר לך שהייתה פגישה, לאמא צביה שהיתה שם בשבילך ומחכה לך גם היום... ואז תצליחי לצוף חזרה. אני מחכה לך למעלה, בסירה המשייטת. כשתצאי, אעטוף אותך במגבת חמה ואתן לך משהו חם לשתות. האיברים שלך יתרחבו ותוכלי שוב לנשום... ליאור
תודה לך, האיכפתיות שלך כל כך נוגעת, כשהיה לי עכשיו כל כך קשה הרגשתי גם את התמיכה שלך,גם של ילדה אשה,גם של נילי ובכלל הרגשתי שאני לא לבד כאן..תודה ! ..אני רואה אותך עם המגבת שעוטפת והשוקו החם... ויש חיוך כל כך גדול...כייף, מרגיש לי כייף בלב.. ..כל כך נעים..מתחשק להשאר עוד ועוד ועוד..מסכימה ? ( אל תלעגי לי על זה ..בבקשה..)
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
