לסתיו...

תלכי שלב אחרי שלב... ללמוד להסתדר עם ההורים זה לא אומר בהכרח לקבל טיפול מיידית. אל תחסמי בסגנון של "אני אתרחק מכל מה שיגרום לי ללכת לטיפול" בסוף באמת תשארי בלי אף אחד ההורים שלי לא היו לצידי מעולם אבל את החברים שלי אני איבדתי,את כל החשק לצאת מהבית וגם הפסקתי לכתוב לעצמי ולצייר,ולרקוד כי המשך של הפעולות האילו גרם לי לרצות להבריא מה לעשות,במיוחד הריקוד... וזה הקטע הכי כואב כל החברים שלי יצאו....ואותי לא הזמינו אז הלכתי לישון על מנת שלא היה לי אכפת שאני לבד כשכל החברים שלי מבלים וקמתי...ובשעות האילו הכי קשה להתמודד... ואני מספרת לך על עצמי במטרה שאולי תמצאי את עצמך בדברי...בכאב על אובדן החברים בגיל שבו זה דבר כ"כ חשוב והרי אנחנו בנות אותו הגיל.

אנג'ל, לא איכפת לי שכולם יעזבו אותי בשקט. הורים חברות.. כולם. זה מה שאני מחפשת. סתיו

ולא יודעת איך מצטערת

למה בעצם את כ"כ מחפשת את השקט הזה שיגיע אחרי שכולם יעזבו אותך? האנשים שנמצאים סביבך נותנים לך יחס שגורם לך להרגיש רע, או שאת מרגישה שזה יותר את ולא להם? תרגישי טוב, אני.