נכדי הנבון
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום ד"ר בונשטיין נכדי בן השלוש וחצי גר עם אמו וחבר שלה ( לא אבי הילד אך יחסי הילד והחבר מצויינים הוא קורא לו אבא) בקירבתנו. ביום שישי האחרון, היה אמור אביו הביולוגי לבוא ולקחתו מהגן, אולם לראשונה מזה חצי שנה שההסדר קיים , הוא לא הגיע. אני, הייתי מאד אמיתית, ושידרתי לילד שאני שמחה שהוא נשאר איתנו לשבת.אמרתי לו גם שאני מאד שמחה שהוא בא הבייתה !,אביו צלצל בשעות אחה"צ ורצה לבוא לקחתו, ביתי אמרה בסדר, כי היא מאד מעודדת את הקשר בינהם, אבל הילד לא רצה ללכת, הוא בכה בכי תמרורים. האם יש בי מן האשמה שהילד לא רצה ללכת? אני מרגישה שהייתי מאד אמיתית, וגם לביתי אין טענות אלי, אולם נשמעה הארה והערה בונה מצד חברה שבמעט אני תרמתי. האמנם? למותר לציין שהיחסים בין הילד ואביו הביולוגי בנויים על מפגשי סופ"ש אחת לשבועיים. אם אמנם אני תרמתי, אז איך להימנע להבא? כי אני לא יכולה לא להיות אמיתית עם הילד. תודה סבתא רותי
שלום רותי, בוודאי שכדאי להיות אמיתית עם הילד. יחד עם זאת - כדאי מאוד להעביר לו את המסר שיש לו אבא (ביולוגי) שאוהב אותו ומשמעותי עבורו. בעיני מאוד חיובי שאבא מקפיד לבוא ולקחתו. ייתכן והשמחה שלך התפרשה לא רק כשמחה לזה שהנכד נשאר אתך, אלא כשמחה על כך שאביו לא בא. ילדים יכולים לקלוט מסרים כאלו - ומזה כדאי להמנע. אגב, ייתכן גם שהוא היה עצוב שאביו לא הגיע - אפשר לשקף לו את זה, ובעיקר לא לתת לו את המסר שאחד זה על חשבון השני. בכל מקרה - זה לא נשמע משהו טראומטי, ומה שחשוב זה שאת די רגישה כדי לשאול את השאלות האלו - כך שכנראה את סבתא טובה... אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
