מסובך

אודי היקר שלום. מסיבות "היסטוריות" אני ובעלי מטופלים אצל אותה מטפלת. פשוט התחלנו בטיפול זוגי שהתפצל לשני טיפולים אישיים ונפרדים. הכל כל כך מסובך. אני מרגישה שאני לא יכולה יכולה לדבר על בעלי בטיפול כי הוא מטופל שלה, וגם הוא מרגיש אותו הדבר. ככה אנחנו בעצם לא מביאים חלקים גדולים מאוד מעצמנו לטיפול. בטח תציע לדבר על זה, אז דיברנו ואנחנו מדברים על זה בלי סוף, ושום דבר לא עוזר סוג של מבוי סתום. אולי יש לך רעיון? גם עם התשלום זה מסובך נורא, הטיפול עולה לנו, כמשפחה, הון עתק, אנחנו בקושי מצליחים לעמוד בהוצאה, היא מרגישה לא בנוח עם זה אז עושה לנו הנחות, אנחנו מרגישים לא בנוח עם זה שאנחנו לא משלמים כמו שצריך וחוזר חלילה. אולי יש לך רעיון כיצד לצאת מהסבך? מרגישים שצריכים איזו נקודת מבט חיצונית למערכת המסובכת. תודה

לאודי, אני מוכרחה לאמר שהתפלאתי/התאכזבתי/כעסתי מאוד על תגובתך. אני קוראת כאן תקופה מאוד ארוכה את הדברים שלך. תמיד בתחושה שלי אתה אמפתי, מציע משהו מזווית קצת אחרת, מקשיב לעומק. והנה, כשבחרתי להביא את עצמי לכאן לראשונה אתה בוחר בתגובה כמעט שיפוטית, בהצעה כל כך קשה עד בלתי אפשרית מבחינתי. אתה מציע לי לעזוב את המטפלת אליה אני קשורה לאורך שנים רבות, למרות העובדה שאני כותבת לך שהענין של הטיפול בשנינו כבני זוג כל הזמן מדובר בטיפול. האם אינך חושב שלמטפלת שלי יש מספיק כלים כדי להציע בעצמה צעד כזה לו היתה מרגישה שזה הכרחי? אני לא יודעת למה ציפיתי ממך, אך לא לפתרון "פשוט" וכל כך לא פשוט רגשית ונפשית. לא יודעת למה , אולי כיוון שהמטפלת שלי מטפלת ע"פ שיטת לקאן (הבוחל במיוחד בשימוש המהיר שעושים מטפלים בטיפול תרופתי) זה התקשר לי אל הכעס כלפיך על כך שאתה ממהר להציע לאנשים כאן בפורום טיפול פסיכיאטרי/תרופות.אני מרגישה שיש בזה מימד פטרנליסטי שלא רואה את המטופל/פונה בגובה העיניים. הגדלת לעשות ואף הזכרת את הספרים של יורם יובל (לצערי קראתי את שני רבי המכר האלה מההתחלה ועד הסוף). הקלות הבלתי נסבלת בה יורם יובל נותן למטופליו תרופות (המטופלת הראשונה בספר הראשון רצתה להיות מאושרת וזכתה לטיפול תרופתי, והמטופלת הראשונה בספר השני סבלה מדיכאון קל וגם היא זכתה לטיפול תרופתי) נתנה לי תחושה כי הוא לא רואה את מטופליו בעיניים, או אולי לא סומך על עצמו שיצליח לתת להם פיתרון ראוי.