אודי

הי אודי אני לא מרגישה טוב, קשה לי להחזיק מעמד עד הפגישה. מרגישה כל כך לבד, בבקשה תגיד לי משהו שיעזור..אני לא מבוגלת להכיל את הכאב הזה והדמעות לא מפסיקות ): אופיר

אופיר שלום, אני רוצה לומר לך משהו, לא בשביל לפגוע בך, אלא כדי להאיר את עינך: את לא מרגישה שאת תלותית מדי?! נכון, אני לא יודעת מה עברת / עוברת בחיים, אך לדעתי יש גבול, בשביל עצמך, אדם צריך לדעת לעזור לעצמו ולא להיות תלותי באחרים, גם החיים שלי לא היו / הם לא קלים, אבל אני משתדלת להוציא את עצמי, לעזור לעצמי.. אני קוראת את התגובות שלך וממש מרחמת עליך, עד מתי תפני לאודי?! עד מתי תרגישי לבד?! תעשי עם עצמך משהו, ממש בא לי לנער אותך. סליחה אם פגעתי בך, זאת לא היתה כוונתי. בהצלחה עדי

הי עדי, "אדם צריך לדעת לעזור לעצמו"... ללכת לטיפול זה לא נחשב ללעשות משהו כדי לעזור לעצמך? וכן, מה לעשות? תלות במטפל היא משהו שנוצר במהלך הטיפול. מן הסתם אנחנו לא עוסקים כאן בהשוואות נוסח החיים של מי יותר קשים/קלים ומי יותר מתוסבך/כת ממי. לא רלוונטי בכלל. ואני שמחה בשבילך שאת משתדלת (ומקווה עבורך שגם מצליחה) להוציא את עצמך ולעזור לעצמך... אבל יש אנשים שהכוחות שלהם שונים משלך, ואת ממהרת לחרוץ משפט ("תלותית מדי" "מרחמת עלייך") על-סמך מה שאת יכולה/מצליחה, בלי לשאול את עצמך "אולי יש אנשים שבאמת רוצים, אבל יש משהו שמונע מהם?" ועוד משהו: אני יודעת, שאם לי היו כותבים ש"ממש מרחמים עליי", הייתי משאירה את הנימוס בבית... זה באמת שייך למשפחת הדברים המרגיזים ביותר שאפשר לכתוב. לדעתי כמובן. מתוך ההיכרות שלי עם משתתפות הפורום הקבועות, אני לא זוכרת - ואפשר לתקן אותי - שמישהי פה כותבת כדי לבקש רחמים דווקא! TM.

עדי שלום האינסטינקט הראשוני שלי היה לא לענות להודעה שלך כלל, אבל אני אענה יותר בשבילך מאשר בשביל עצמי. דבר ראשון, את באמת לא רואה את כל התמונה, אז תני לי להאיר את עינייך. מה שמתפרש בעינייך בתור תלות שלי באודי, היא למעשה ניסיון כפול להפחית את התלות.גם מכיוון שאני כותבת לאודי כשקשה לי במקום לפנות למטפל שלי ולעמוד במסגרת של הטיפול שקבענו, שהיא הרבה פחות מכילה מפעם, וגם להיעזר פחות בחברות כי זה לא התפקיד שלהן. דווקא פה, מכיוון שיש יותר מרחק בגלל שזה וירטואלי, יותר קל להכיל את זה. ושנית, מבחינתי לעשות עם עצמי משהו ולקחת אחריות על המצב שלי, לא אומר לא להזדקק לאף אחד, ולעשות הכל בעצמי. כשנכנעתי לדיכאון פשוט הייתי לבד כל הזמן ולא עשיתי כלום כל היום כי לא הצלחתי לתפקד. היום, בחיים האמיתיים שלי, יש רגעי משבר אבל רוב הזמן אני עושה המון דברים, ואנשים שמכירים אותי בעבודה רואים בי מודל לחיקוי. אני נלחמת כדי ללמוד ולעבוד ולהתקדם. כשאני כותבת הודעה מיואשת כזו, ויש לי איפה לפרוק את זה, זה הדבר הרבה פעמים שמאפשר לי לקום אחר כך ולהמשיך את היום,במקום לבלוע את זה פנימה ולתת לזה להשתלט.לקבל את המילה החמה מאודי בסוף היום, זה מה שמאפשר להמשיך, כי לי אין תמיכה של אבא או אמא, וזה קשה להתמודד עם החיים כשאין מי שמנחם, עוזר ותומך.אני בכלל לא אנסה להסביר לך את המקום של הדיכאון והשחור שהוא מעבר לשליטה ורצון, כי לא נראה לי שתביני. אני בניגוד אלייך רואה בזה הזדקקות ולא תלותיות, וגם אם זה תלותיות, אני מעדיפה להיות תלותית מאשר טיפוס נמנע. בלי שום קשר לזה, אני חושבת שלאודי יש פה והוא מסוגל לומר לי בעצמו, אם הוא מרגיש שזה מפריע לו. ואולי את צריכה לשאול את עצמך למה המקום הנזקק שלי כל כך מפריע לך. מכיוון שאת קוראת באדיקות כזו את הודעותיי, אני יכולה להניח שמשהו בדבריי כן מתחבר אלייך, גם אם זה מפריע לך/דוחה אותך/מעורר את רחמייך. אני יכולה לשער שאת עצמך לא נעזרת הרבה, גם מאחר שאני לא מכירה את השם שלך בפורום ואת לא כותבת פה, אלא קוראת יותר, אלא אם כן את כותבת קבועה שלא השתמשה בשמה האמיתי.אולי אם תנסי לגלות יותר הבנה כלפי מצבם של אחרים, תוכלי לאפשר לעצמך להיעזר גם בקבועות פה. יש בו בנות רבות, כולן זקוקות ברמה כזו או אחרת, ולמרות שחלקן עם לב שבור, יש להן כתף חזקה למדי, באופן מפתיע או לא.מעניין אותי אם את העדי ששאלה לא מזמן האם מטפל יכול לחבק או לא.... ההודעה שלך לא התכוונה לפגוע, אבל לטעמי היא פוגענית ומזלזלת, שיפוטית וביקורתית. אם אלה דעותייך אני מציעה שפעם הבאה לא תגיבי אליי, אני לא זקוקה לרחמייך או בישועה שתבוא מהארה כזו או אחרת. אני מודעת טוב מאוד למצבי ומטפלת בו. אופיר

הי אודי כתבת למעלה שאתה לא תעלה הודעות שהן מזלזלות או פוגעניות. ההודעה מעדי היא פוגענית באצטלה של מתן תמיכה ועזרה. אני לא חושבת שצריך להיות מקום להודעות כאלו, וזה הרבה מעבר להבעת דעה. לומר לי שאני תלותית מדי, ושאני "אעשה עם עצמי משהו", שהיא מרחמת עליי ועוד ועוד...לא במקום בכלל, ונפגעתי ממנה. אופיר

אני חושבת שמה שכתבת מעיד על שיפוטיות יתר וחוסר סובלנות "לנער"?!. את באמת חושבת שדברייך יכולים לעזור לאדם שנמצא במצוקה? תוהה מאיזה מקום זה בא? האם גם כלפי עצמך את כל כך ביקורתית? אני מרחמת יותר על מי שנעדר יכולת להיות אמפתי לזולתו ולקבל את מי שמתקשה לקבל את מי ששונה ממנו.