אודי שלום

בידיעה ברורה שיתכן שפשוט לא תעלה את פנייתי... כל כך לבד שרוצה לפחות בכאילו להאמין שיש מישהו שאכפת לו. שנתיים של מחשבות אובדניות.... שלוש ניסיונות לא הכי רציניות כנראה שכשלו לא מאושפזת כי חיי באמת אומללים ורצוני למות ניתן להבנה לפעמים הכאב בלתי נסבל... אבל הוא "רק" נפשי...מזה לא מתים ילד מתבגר ואיש מבוגר בטיפולי שחייהם יושפעו לרעה אם אצליח בפעם הבא...האחריות הזאת מכבידה עלי וגורמת לי ליותר דיכאון כל פעם שמתכננת את הפעם הבא. ואל דאגה...תמיד מתכננת פעם הבא כזאת. מטפל שיצא ויוצא מגדרו לעזור לי...מעבר לכל החוקים המקובלים בקשר של מטפל-מטופלת. אבא שבילדות התעלל בי,גרם בעקיפין למותה של אמי ואני עדיין למרות גילי הלא צעיר כבר רוצה רק שאוהב- והוא פשוט לא... גרוש שאני עדיין שומרת איתו על קשר למרות הבגידות והאי אכפתיות שלו כלפיי וכלפי בננו... בעיות כלכליות שכבר באמת אין לי מושג איך לפתור... ואין... תקווה יותר כוח או רצון לקום ולצאת מזה כי עדיין צריכה כמו ילדה קטנה מישהו שיקח אותי ביד ויראה לי איך ומה לעשות... עצובה כל כך ופטאתית ובעיקר... בודדה בעלום הזה.

אור יקרה אני כל כך מבינה אותך כל כך מבינה את תחושת הלבד בעולם, ואת תחושת העייפות מזה. אבל .. את לא לבד. י לך ילד. איזה כיף גדול זה שיש לך ילד ויש לך בן זוג, שבוודאי אוהב אותך וכמו שאמרת , את גם יודעת את זה - כי ברור לך שזה שלא תהיי בסביבה (חס וחלילה) ישפיע עליהם. את יודעת שאת חשובה להם, וכולם באמת עושים הרבה כדי להראות לך שאת חשובה ושאכפת ממך. ואני יודעת, שלא משנה מה יגידו כולם מבחווץ, כי הרי ברור, שזה לא מספיק, כי מבפנים את לא מרגישה את זה, אבל.. לפעמים צריך להיאחז בדברים החיצוניים כדי לתת משמעות לחיים. לעתים, למרות התחושה הפנימית צריך להמשיך ללכת. הלאה בלי להסתכל לאחור ובלי לעצור לרגע למחשבה. מחזיקה לך אצבעות שתצליחי...

אין לי בן זוג... האיש שדיברתי עליו...אני חונכת שלו-איש מבוגר וערירי,הסובל מסכיזופרניה. הם צריכים אותי...ללא שום ספק. האחריות ענקית...גם בזה אין ספק. אבל הבדידות והחוסר אונים... הורגים אותי מבפנים-לאט לאט. תודה שלקחת לך זמן להגיב לי.זה לא מובן מעליו. אור

תודה. כמה עצוב ונכון. אור