סיום טיפול
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי אודי, שבוע הבא זו הפגישה האחרונה שלי עם המטפלת שלי, לאחר שנה וחצי. אני מטופלת בתחנת בריאות הנפש, ועל פי הנהלים יש זמן מוגדר לטיפול. אמנם אני אעבור לטיפול אצל מישהו אחר, עקב זאת, לא באותה מרפאה, אלא לפי בחירתי, אבל המטפלת היוותה ומהווה דמות משמעותית בחיי. הרבה פעמים היא נלחמה עליי, שאשאר, למרות אי ההגעות שלי לפעמים. וכל זאת, אף שהטיפול אינו בתשלום. והרבה דברים אחרים שעשתה עבורי. גם חשבתי שהתאהבתי בה, והבנתי שאני מייחסת לה תכונות שבעצם אולי הן לא נכונות, כיוון שהטיפול התרכז בי ולא בה (מן הסתם?) ובעצם אני לא מכירה אותה בתור הבן אדם שהיא. אנחנו מדברות על כל נושא הפרידה (שפרידות גם ככה קשות עבורי) ואני מאוד חוששת שלא אביע מספיק את מה שאני רוצה להביע בפגישה האחרונה שלנו בטיפול. בנוסף, יש לי מספר שאלות: 1) האם זה ראוי להביא לה מספר מתנות קטנות או סמליות? (אני גם רוצה שהיא תזכור אותי, עד כמה שזה מביך להודות. וגם כי היא כל כך חשובה לי וקשה לי להביע את הערכתי רק במכתב או פנים אל פנים, אני רוצה לתת לה משהו בנוסף). 2) האם זה מקובל לבקש ממנה חיבוק בסוף הפגישה? כיוון שאז כבר אני לא אהיה מוגדרת כמטופלת שלה? אציין שהרבה פעמים כשהיה לי מאוד קשה - היא לחצה לי את היד ברוך, בסוף הפגישה. או שאני ראיתי זאת כך, וגם אמרתי לה שהלחיצת יד הייתה מאוד משמעותית עבורי. אני גם קצת חוששת שהיא תסרב להעניק לי חיבוק, במידה וחיבוק בסיום טיפול הוא בסדר גמור מבחינה אתית או לא יוצא דופן. מאוד קשה לי המחשבה שלא אראה אותה יותר, פיזית, למרות שהיא תמיד תהיה חלק ממני, אם בזכרונותיי וכדומה.. ועוד עכשיו להתחיל לחפש מטפל אחר... תודה על ההקשבה, ואשמח למענה. מקווה שלא העמסתי...
שלום לולה, ראשית, נשמע שהטיפול שלך משמעותי מאוד. זה נהדר. שנית - פרידות הן דבר מורכב ולא פשוט. אמנם לא שאלת על זה, אך אני סבור שאם את חוששת שלא תוכלי להביע את כל תחושתייך זה יכול להיות: א. ביטוי להרגשה שיש דברים שלא תצליחו להגשים בתוך הקשר, כי הוא סופי ומוגבל (כמו החיים שלנו, שלמרות זאת יכולים להיות עשירים ומספקים); ב. אפשרי להעזר במכתב שתכיני מראש ותוכלי לקרוא יחד אתה בפגישה. ובאשר לשתי שאלותייך - שני הדברים לגיטימיים. בדרך כלל בסיום לא מסרבים למה שבמהלך הטיפול מאפיין את השמירה על הגבולות. גם היא - קרוב לוודאי - מתרגשת וכואבת את הפרידה... תסמכי עליכן שתדעו לעשות את זה "כמו שצריך"... בהצלחה בהמשך, אודי
עזרת לי מאוד, והקלת עליי בתשובתך. לא ידוע לי אם ניתן לענות על שאלה כזו, אבל איך אני יכולה להתחיל לחפש מטפלת אחרת (מעדיפה אישה)? הכוונה, איך מחפשים ויודעים לאן לפנות? מאגרים וכדומה שקיימים באינטרנט? אני לא ממש מעוניינת דרך קופת החולים שלי, כיוון ששמעתי דברים על כך שגורמים לי להסתייגות. ובעיה נוספת היא תקציב כספי מעט מוגבל. אני גם מוגדרת כנכה מביטוח לאומי ומקבלת קצבה (ויחד עם זאת עובדת, וגם לומדת ומממנת את הלימודים). אני זקוקה למעט המלצות.. האם אתה אולי, גם יכול להמליץ לי על מישהי? (ואם כן, רק לא בפומבי - איך אני יכולה לפנות אליך אישית?)
מצטערת על עומס ההודעות מצידי, אבל בשביל כיוון לחיפוש מטפלת, אציין שיש לי מעט OCD וחרדות, אולי גם חברתיות (אני כבר רואה את המציאות בצורה מפוכחת יותר, ועובדת הרבה עם עצמי על הפגת הקשרים בין מחשבות לפעולות, על הפנמה שהמחשבות שלי הן שלי, עבודה על הפרדה ביני לבין אחרים (בעבר האמנתי שכל הזמן מדברים וצוחקים עליי, כיום יש המון ספקות ואני מצליחה לזהות הרבה מה שלי ומה של האחר, וגם שאני מבקרת את עצמי) - יצירת גבול פנימי וספרציה מההורים , הרבה רגשות אשמה, קשיי שינה. זה בגדול :-) אני פחות בעד הטיפול ההתנהגותי-קוגנטיבי, למרות שאני משתמשת הרבה ממה שלמדתי על כך, וחלק מהעבודה העצמית משלבת זאת, ואני לא מזלזלת בגישה טיפולית זו. אולי הכיוון הוא מטפלת אינטגרטיבית, שמשלבת בין גישות טיפוליות שונות..או..לא יודעת, משהו שיוכל להתאים למה שעובר עליי.. בטח קצת קשה לקלוע לכך. גם חשוב לי שיהיה חיבור עם המטפלת, שאוכל לסמוך עליה (למרות שאלו תהליכים) וצריך לבחון זאת וזה כמובן סובייקטיבי ואישי. מעט קשה לי להסביר במדוייק, כיוון שכל מטפל הוא שונה.. אולי אני פשוט רוצה מישהי שתהיה כמו המטפלת שאני מסיימת עמה את הטיפול, אבל זה לא מציאותי. אשמח לתשובה, ושוב, מתנצלת על ההודעות הרבות. יכול להיות שאני רואה בך כמישהו שיכול לתת לי את התשובות...:-)