אודי ידידי ..

ממממ.. שלום אודידי... :))) חיוך עייף מבכי.. מנוחמת משהו.. מוצאת בי רגשות הכלה.. טוב לי. ברכותי אליך ואל כולן כאן, בתקווה שלכולם (טוב, :) לכל העולם.. :) ) יש ערסל נעים בלב, לכל הזמנים.. והוא בשימוש, תמידי. (זה כל כך בריא.. :) !!! ) בכיתי היום בקול, תוך כדי עבודה.. כולי כאב על הכאב שיש בעולם.. על הסבל שכל כך הרבה נשמות צריכות לחוות.. קורה לי בימים אלו משהו מאוד לא פשוט, שמעלה בי הרבה רגשות של פחד ואפילו אימה. אני מסוגלת לעבד את זה, אך אני גם נעזרת מבחוצ כדי לחצות את החוויה הזאת בבטחה. אני מרגישה שאני לא יכולה לספר את כל הסיפור המדויק, שמא, אולי, בפוקס; היא אחת מן המבקרות הקבועת כאן.. לכן אשתף יותר בתחושותי בהקשר ולא ארבה בפרטים 'טכניים'. בימים אלו אני חווה מקרוב אישה החולה בנפשה, שעוסקת בתורת הנסתר שלא במקצועיות, מפוצלת בהתנהגות, לא צפויה בכלל, תוקפנית וקרה מאוד. מאוד! אין לי ברירה או דרך להמנע מלראות אותה, מכורח הנסיבות. כואב לי. כל כך כואב לי עליה!!! אני מסתכלת עליה, מתבוננת, פעמים מבוהלת ותמיד מרחמת.. היא מתפרצת עלי ועל הסובבים אותה בגסות, מקללת, אישית, התחושה שלי היא כמעט פיזית כשהיא פונה אלי, כאילו היא יורה אל ליביונשמתי חיצים של ממש, מלאים ברעל מסוכן. כל המהות שלה מראה לי כמה כאב היא חוותה בעברה, וחווה היום. זהו שיקוף מוחלט וברור. כואב לה, לכן היא מקללת ומעליבה, משום שכדי להרגיש קצת יותר טוב היא חייבת להשפיל משהו אחר.. היא צועקת לעזרה דרך הקללות שלה את אחרים, היא צועקת ומספרת לי ככה עד כמה היא מרוסקת ומפורקת, עד כמה חיללו אותה, עד כמה לא לא ראו אותה.. !!! וכנראה שהיא מרגישה שגם לא רואים.. כי כך היא מרחיקה את כולם מאיתה.. :'( כואב לי עליה, אבל אני גם מפוחדת, ובעיקר כועסת. למרות שאני יודעת שהקללות שלה הם שלה ולא שלי, וזה לא סותר את האמפטיה שלי אליה, זה לא צריך לפגוע בי!!! היא מאלצת אותי להתמודדות יומיומית, לפעמים שעה שעתית, עם הפחדים שלי, עם המקומות השחורים מעברי, עם ההזכרות שלי באיכויות שבי ובחיי, עם העובדה שאני כ-ן חייה חיים מלאים, בבריאות הנפש ובשפיות דעים... שאני כ-ן מרגישה טוב בלב.. באמת. והכל באמת בסדר, ושוב, זה שלה כל הבלאגן הזה, זה לא שלי... אני במקום אחר... הצלחתי להתקדם למקום אחר... הסכמתי לטפל בי.. רציתי.. אני רוצה.. מחשבה עוברת בי עכשיו... הסיטואציה הזאת היא גם מתנה עבורי, הזדמנות ללמוד איך להכיל ולהתמודד עם מצבים כאלו לא פשוטים, עם רגשות עוצמתים כאלו.. אני בוחרת להשאר חזקה, להידברות רכה עם עצמי.. להבנה שלי אותי, תחושותי ורגשותי.. בחמלה, בחיבוק.. נצחי! לא. לא קל לי בכלל. אבל זה נסיון, נהר שוצף ומכה בי באימה.. אני אחצה אותו בבטחה! (טוב, יש מצב לכמה התנהלויות מבוהלות כמעה בדרך :) , בהתחשב במה שעולה בי, זה מובן לי לגמרי..) בסופו של דבר, האמת היא כי אנחנו מפחדים יותר מכמות ועומק האור שיכולה לצאת מאיתנו, להיות אנו, מאשר כמות ועומק החושך שיכול לשכון בנו... לפעמים אנחנו גם בוחרים את חווית החושך מפני הפחד לחוות את האור.. אבל משם אפשא רק לעלות... מי יתן ושבמקומות הכי נמוכים, נצליח למאוס כל כך בחושך, שנבחר מתוך נסיון לאהוב את עצמינו באמת - כפי שאף אחד אחר לא ידע לאהוב אותנו.. ונפרח מעלה מעלה... לאט לאט ובעדינות... ולא רק שנראה אור.. נהיה ה-אור. תאמינו לי - זה כל כך אפשרי!!!!!! חיבוק נצח ייקום שלי, אוי כמה שזה לא מזיק.. ;0) ברכות עד בלי די.. נשימה ^_^ ~נילי~ נ.ב. אחח, תודה על המקום הזה, התחזקתי מעט הרבה, לרגע נוכח זה :) ואוכל לקרוא שוב באם אצטרך להתחזק עוד.. (אצטרך :)) באהבה... 3>