ככלות הכל
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
יש בי מחשבות על סוף ומוות מהבוקר קשה לי נורא ואני חושבת בשביל מה אני טורחת כל כך להיות אני חושבת שהחזרתי מאבק ונלחמתי לא מעט אך התעייפתי הגיע הזמן להרפות ולהיכנע אני פשוט עייפה מדי
my sister!!! my dear dear sister!!!!! אחותי את. רק את תצילי את עצמך. אבל טוב שאת מבקשת עזרה, כאן ועכשיו. כך בזכות האמפטיה תוכלי לעזור לעצמך יותר.. דעי ניגרה אהובה, יש בי אהבה עצומה אליך. התגעגעתי כל כך. כל שנותר לי הוא לבקש ללטף אותך עד שהרכות תתחיל לחלחל משו.. וגם אם לא תסכימי למגע, קבלי את הליטוף במילים מלטפות.. רגעים קשים נועדו לנקות חסימות אנרגטיות.. נשמי אישה, נשמי.. את הבכי, את האין סוף, את עיוותי הכאב.. היי. שלך באהבה ובדאגה, ~נילי~
במך הצליח להעלות בי דמעות, השם שלך מזכיר לי ימים בהם היינו פה לא מעט, בוכות ומתרפקות.נורא קשה לי לחשוב שאני חוזרת לשם או שבעצם מעולם לא באמת זזתי. מחבקת אותך חיבוק קרוב, כמו שאמרו פה פעם - בחמימות אין קץ. אני יודעת שמחכים לי ימים לא קלים ויש לא מעט סיבות. עזבתי את הטיפול לפני שנה - החלטתי שהלבד מאפשר לי להיות הכי קרובה לעצמי הרגשתי שלפעמים צריך לכאוב וללכת. אולי אחזור אליו מתי שהוא. למרות שלא הייתי כאן כמעט שנה -תמיד קראתי אותך. ואודי הגנן היקר הוא נהדר. אדם טוב. להתראות בינתיים אחות יקרה
שלום נגרה, את טורחת כל כך להיות - כי כנראה שיש בך חלק שרוצה בכך וזקוק לכך. זה חלק בריא וטוב שיכול להאבק ולהלחם. וקורה גם שמתעייפים. לא צריך להרפות בהכרח. לעתים מספיק לנוח מנוחה טובה... אודי