ככלות הכל

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

13/06/2010 | 08:50 | מאת: negra

יש בי מחשבות על סוף ומוות מהבוקר קשה לי נורא ואני חושבת בשביל מה אני טורחת כל כך להיות אני חושבת שהחזרתי מאבק ונלחמתי לא מעט אך התעייפתי הגיע הזמן להרפות ולהיכנע אני פשוט עייפה מדי

13/06/2010 | 21:06 | מאת: ~~נילי~~

my sister!!! my dear dear sister!!!!! אחותי את. רק את תצילי את עצמך. אבל טוב שאת מבקשת עזרה, כאן ועכשיו. כך בזכות האמפטיה תוכלי לעזור לעצמך יותר.. דעי ניגרה אהובה, יש בי אהבה עצומה אליך. התגעגעתי כל כך. כל שנותר לי הוא לבקש ללטף אותך עד שהרכות תתחיל לחלחל משו.. וגם אם לא תסכימי למגע, קבלי את הליטוף במילים מלטפות.. רגעים קשים נועדו לנקות חסימות אנרגטיות.. נשמי אישה, נשמי.. את הבכי, את האין סוף, את עיוותי הכאב.. היי. שלך באהבה ובדאגה, ~נילי~

14/06/2010 | 14:20 | מאת: negra

במך הצליח להעלות בי דמעות, השם שלך מזכיר לי ימים בהם היינו פה לא מעט, בוכות ומתרפקות.נורא קשה לי לחשוב שאני חוזרת לשם או שבעצם מעולם לא באמת זזתי. מחבקת אותך חיבוק קרוב, כמו שאמרו פה פעם - בחמימות אין קץ. אני יודעת שמחכים לי ימים לא קלים ויש לא מעט סיבות. עזבתי את הטיפול לפני שנה - החלטתי שהלבד מאפשר לי להיות הכי קרובה לעצמי הרגשתי שלפעמים צריך לכאוב וללכת. אולי אחזור אליו מתי שהוא. למרות שלא הייתי כאן כמעט שנה -תמיד קראתי אותך. ואודי הגנן היקר הוא נהדר. אדם טוב. להתראות בינתיים אחות יקרה

שלום נגרה, את טורחת כל כך להיות - כי כנראה שיש בך חלק שרוצה בכך וזקוק לכך. זה חלק בריא וטוב שיכול להאבק ולהלחם. וקורה גם שמתעייפים. לא צריך להרפות בהכרח. לעתים מספיק לנוח מנוחה טובה... אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית