מתנת התראפיה

תודה לך אודי על התגובה מעוררת המחשבות. אני כותבת למרות שהפורום במנוחה, יותר לעצמי נראה לי כדי שלא אשכח. האסוציאציה הראשונה שחלפה בראשי כשקראתי את המילים "מתנת התרפיה" היה – נותנים מתנה וא"כ לוקחים או שזה הולך לאיבוד, עדיף לא לקבל לא לאבד, אולי לא להיוולד כלל (נולדתי וגם הולדתי , פעמים רבות הצטערתי על כל העניין כאילו שזה הפיך, יכול להיות שאקרא את הספר ,קראתי את תליין האהבה), חשבתי וחשבתי על המתנה האובדת/נלקחת באכזריות , על פחד שלי מתלות או קרבה, או הפחד התמידי לאבד את האהדה (אולי האהבה אם הוא אוהב אותי בכלל) של המטפל . היו לי מחשבות רבות על העניין, נראה לי שהתקדמתי קצת והאסוציאציה הזו הייתה תזכורת למקום שבו הייתי לפני זמן לא רב . אחרי שנתיים של טיפול מתוך החוויה של להיות ביחד עם נפש אחרת, חוויה שונה מכל מה שחוויתי עד כה, אני מרגישה שאני כבר לא לבד, יש עוד מישהו בתוך המרחב הנפשי, מישהו ממשי (לא דמיוני או מומצא) שרואה שראה אותי לא רק כמעטפת חיצונית, אלא כמשהו יותר שלם, איכשהו ההכרה וההרגשה הזו עברה ממנו אלי, זו תחושה של מלאות אולי אפילו רוגע מסוים, יכול להיות שדרך המטפל בפעם הראשונה מצאתי הכרה או הוכחה לזה שיש בעולם בן אדם כזה שהוא "אני", קשה לי להסביר את זה או להעביר את התחושה למילים. הגעתי לטיפול שטוחה ריקה ומפוצלת מאוד, חלק גדול מהזמן למען האמת לא הייתי, ועדין לא תמיד אני בנוכחות, לפעמים אני "מרגישה", זה אולי השינוי הדרמטי ביותר. לפעמים יש לי הרהורי "כפירה" זמנים של אין רגש/ות ובעיקר חרדות בין היתר מפני האובדן של הקשר עם דמות שהפכה משמעותית ( בזמן כזה נראה לי כתבתי את ההודעות ) העניין של העלייה בתעריף עורר את כל החרדות את ההכרה שהקשר הזה הוא תלוי תשלום וסופי . באחת השיחות לא מזמן, הוא אמר שאני נמצאת בתוכו, לא שהוא מכיל אותי, הוא השתמש במילים האלו ממש – "את נמצאת בתוכי", וזה עוד היה אחרי שאמרתי לו קצת בצחוק וקצת בסרקסטיות שהוא בעצם לא עושה שום דבר בטיפול (הוא אמר שלנוכח העבר שלי זה הישג מבחינתו). באותו זמן חשבתי לעצמי שהוא בטח אומר את זה לכל המטופלים שלו שהם נמצאים בתוכו, אבל המילים האלו משום מה לא עזבו אותי (הרבה פעמים אני לא זוכרת שום דבר מהפגישות), אחרי איזה זמן זה אפילו ריגש אותי קצת, ועכשיו בעקבות "המתנה" של יאלום ובעצם שלך (עוד לפני שקראתי את הספר) זה עבר עוד עיבוד וקיבלתי תובנה נוספת, גם הוא נמצא בתוכי כמו שאני בתוכו, ולכן לא צריך לפחד כל כך, נכון שיש ערך לקשר הקונקרטי המציאותי אבל כנראה יש גם משהו מעבר לזה שלא יאבד. בזמן האחרון במצבים נפשיים מסוימים אני רואה אותו בדמיון שם רגל ולא נותן לדלת להסגר לגמרי לא מניח לי להיעלם או שוב להפוך לאין-אני. זה יצא ארוך , ואני מקווה שלא ייגעתי אותך יותר מידי. תודה על ההקשבה ועל המקום ושיהיה לך שבוע טוב. רחל ב. נ.ב. זה מוזר שאני כותבת את זה לך או לפורום, הייתי רוצה להיות מסוגלת לדבר ככה בקול רם, "דיבורים רגשיים" בטיפול.