אין
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי אודי אני קצת הרבה ב.. סיבוך עצמי.. אחרי מה שקרה לפני שבוע אצלה שם בקליניקה.. ואחרי ה"פגישה" שלא ממש היתה שם בגלל שלא יכולתי להיכנס.. ו.. אני לא ממש יודעת מה לעשות.. כי.. מחר אמורה להיות פגישה.. ו.. אני לא מרגישה שאני לא מסוגלת להיכנס. זה ממש מלחיץ אותי אולי אפילו מגיע למצב של חרדה. אם לא יהיה משהו שישבור את (הקרח) המפגש הראשוני איתה, אני יודעת שפשוט לא אצליח להיכנס, מה שיגרום שוב לחילופי דברים קשים מאוד בינינו. וזה כמובן יגרום לי להיות שוב במצב רע מאוד- אבל מאוד. אני מנסה לחשוב, אולי להבין מה יכול לעזור או לגרום לי להיות מסוגלת, אבל ככל שאני מנסה- כך החשש גובר וההרגשה הקשה מחמירה. מרגישה ממש באיבוד אפשר עזרה? בבקשה?... שיר
הי שיר יקרה מחפשת את המילים כדי לעזור לך להרגיש קצת פחות באיבוד, אבודה. הזדהתי עם מה שאמרת על שבירת הקרח הראשונית, גם לי זה כל כך עוזר.אפילו כשהתיישבתי לפני איזה שבוע והיו ג'וקים שהתפגרו להם בקליניקה ( כנראה עשו ריסוס), ואחד נח לו ממש מתחת לרגליים שלו הפוך ומעולף..אז הוא היה צריך לסלק אותו ואז קצת דיברנו על זה בצחוק, איזו דרך להתחיל את הפגישה, ובלי ששמתי לב המתח הבלתי נסבל של תחילת הפגישה ( מה להגיד, מה יהיה, איך הוא יהיה...)נשבר..זה תמיד קורה לי כשמשהו נכנס מבחוץ, מהעולם מחוץ לחדר..מקווה שתמצאי איזה ג'וק מעולף בקליניקה ((: סתם...מקווה שיהיה בסדר, ותוכלי לתת לה למצוא אותך ולאסוף פנימה. לילה טוב ונטול חרקים מכל סוג שהו אופיר
הי שיר, את מתארת חשיבה שמאפיינת חרדה ("אם יהיה כך, ואם יהיה כך, אז בטח יהיה כך"). מה שיקרה זה בסדר. היכנסי, ותגידי שלום. היא בוודאי תשיב לך, ומכאן - הדברים יתגלגלו בקצב הטבעי שלהם. אודי