טיפול- שינוי

שלום אודי. אשמח לשמוע מה דעתך. האם לדעתך טיפול פסיכולוגי חייב/אמור/יכול וכד' לשנות בני אדם? (בהתחלה יצא לי: האם שינוי פסיכולוגי יכול... (:....) אני תוהה, האם זה סוג של טיפול, כמו נניח, מסאז' טיפול שמטרתו העיקרית להקל על כאב אך אינו מתיימר לרפא, לשנות ממש את הנפש/גוף, או שזה טיפול המקביל יותר לטיפול רפואי/כושר גופני/שמירה על איכות חיים וכד'. כמובן שאשמח לשמוע גם את דעת חברות וחברי הפורום האחרים... מרים

אני חושבת, לדעתי, התשובה בגוף השאלה שלך. מטרות הטיפול הן כמספר המטופלים, כל מטופל/טיפול ומטרותיו. אין איזושהי נוסחת-על. יש טיפולים שהם תמיכתיים, ויש כאלה שגורמים לשינויים מרחיקי לכת באישיות. זו דעתי כמטופלת. אבל, מה אני יודעת? אולי בכל זאת יש איזו נוסחה שמועצת זקני הפסיכולוגים הסודית מחזיקה בסתר, ויש תשובה יותר ספציפית? (-:.

זוהי שאלת המליון דולר מבחינתי. ומי שמנסיונו חל שינוי מהותי, לפי המטרה שהציב בטיפול, שיבשר כאן! (אפשר באנונמיות) (שנדע שהשינוי הוא לא רק תאורטית.האם זה מצוי ולא רק רצוי...)

מרים... אולי השאלה היא, בעצם, בשביל מה פנה האדם מלכתחילה לטיפול?... האם בשביל להשתנות ו/או לשנות אצלו דפוסים מסוימים? אם התשובה חיובית אז כבר יש נקודת מוצא. ופה מגיע החלק הקשה - האם האדם ב-א-מ-ת רוצה/מוכן/יכול לוותר על המוכר והידוע לטובת השינויים (בלתי ידוע) הנדרשים במהלך הטיפול? נכון שזה נשמע קל. לכאורה. ושבפועל זו עבודה קשה. אבל אם המטופל לא רוצה או לא בשל עדיין לשינויים הללו, הם לא יקרו. גם ואפילו אם התובנה לגביהם קיימת. אז לא מדובר ב"חייב", אלא בהחלט ב"יכול". TM.

לדעתי, כל אדם שמשלם מכספו רוצה מאד לשנות. השאלה אם ההצע מאפשר, הגיוני, מעשי... אם היכולת היתה מובנת מאליה לא היה כ"כ הרבה תקיעויות. רק שיש המון חסימות בדרך.השאלה אם הפסיכולוגיה / המטפל... יכול לתת להם מענה. האם יש מה להציע כפתרונות למכשולים בדרך הקשה הזאת? לדעתי מטפל הוא צד עם אינטרס מסוים. ולכן רק המטופל ידווח על שינוי. ושוב, האם יש כאן מטופל שיעיד על עצמו, שבאמת רצה ויצר שינוי מיוחל מטיפול, והדרך הקשה מאחוריו?

הי מרים, אני מניחה שיש טיפולים נפשיים מסוגים שונים. גם טיפול נפשי מסוג המסאז'. ואת יודעת, לדעתי, "טיפול-מסאז'" הוא גם משהו שצריך להיות מוכן לקבל ולדעת להשתמש בו. אם, למשל, יש קושי בסיסי בקבלת סופיות וחלקיות, אזי עיסוי שכזה עשוי להחוות כריקני בסופו של דבר, ולטווח זמן ארוך לא יספק או ירגיע וייסב הנאה, ואפילו יותקף. טיפול עומק יכול, אולי, ללמד להשתמש במה שיש טוב יותר (לרבות השימוש בו עצמו). ובנוסף - לגבי טיפול מעמיק יותר- חושבני שמטפל יכול להבטיח לנסות לעזור (או להמשיך לנסות) בכליו, למי שמגיע אליו כמטופל, מתוך שיקול מקצועי שקיימים סיכויים סבירים לקדם או להקל סבל תוך שיתוף פעולה שהוא עם המטופל. ונראה לי שהעניין נבחן ביחד בשלבים שונים. וגם, נראה לי שכדאי לנסות לשאול, אולי, היכן מחפשים את השינוי. האם באזורים הנוקשים של הנפש, שלא בהכרח מנסים לפצח אותם, או בחלקים הגמישים יותר שבנפש באישיותו של אדם בוגר. ועוד בעיניי - חלק מהיופי בתהליך הטיפולי (ואולי בתהליכי גדילה ובכלל חיים) הם השינויים שלא ניתן היה לצפות מראש. אולי אפילו מצטרף לכך העניין ש - בתחילת הדרך לא ממש נתפס מהו התהליך הטיפולי, וההכרה הזאת נבנית בהדרגה עם חווית הטיפול, המסלול, ההזדמנויות, הניסיון. (סוריקטה)