שבר בטיפול

הפסקתי להגיע לפגישות ,ביטלתי 2 פגישות ולא קבעתי שבועיים נוספים. סה"כ 4 שבועות של הפסקה בטיפול עקב התלבטות :איך אוכל להמשיך אם למעשה אני רוצה גישה רכה יותר והמטפל סירב.. לבסוף ,הבנתי כמה דברים על תקיעותי. ביקשתי לקבוע פגישה.לאימתי המטפל מסרב לקבל אותי. למרות בקשותיי להזדמנות לדבר על התובנות ועל הדרך שמצאתי .בזמן הטיפול הרגשתי שאני מעיקה על המטפל.זמן רב הייתי תקועה.לבסוף העליתי בקשותיי לשינוי ב2 פגישות האחרונות. המטפל התבצר בעמדתו. אבל, תיאר את הדרך שלו להמשך.הרגשתי לאורך הטיפול כולו ,כמעט שנה, את כוונותיו הכנות ואת נכונותו לעזור לי. לכן רציתי לחזור. סירובו המוחלט גורם לי להתפרצויות בכי בילתי פוסק וקשיי נשימה. לא הגיוני בעיניי לסיים הטיפול בגלל סיבות כאלה. אם התהפכה דעתו בזמן שלא היו פגישות הרי זה לא על סמך מצבי,ולא לפי משיקולים של טובתי אלא פשוט כי נמאס לו.לא ציפיתי לדבר כזה כי הייתי בטוחה בנכונותו לעזור לי. לאחר כמה מיילים, המטפל הסכים לפגישה ,אבל כזו שבה הוא יסביר החלטתו. (הוא אומר שלא יכול לטפל אם מפסיקים ללא תיאום וגם אומר שאמרתי שהטיפול מזיק לי(לא אמרתי. לא האשמתי ) ושלא הבין מה רצוני( לא נכון.הוא סרב לשנות גישה לכיווני ואף הקשיח עמדתו) .מהלך הטיפול היה כזה:העליתי בקשותיי.מטפל מתנגד. אבל מוכן מאד להמשיך עימי ולפתח הטיפול. אח"כ דחה הפגישה כך שהיו3 שבועות הפסקה. אח"כ אני הפסקתי במשך 4 שבועות. הקשר עם המטפל הוא יקר מאד כי הוא אמין בעיניי ולא צבוע. כעת, הוא מוכן רק להפגש עלמנת להסביר החלטתו. החלטתו בילתי סבירה ,היא לא מתחשבת ברצוני לעבד את הדברים ובתובנה החדשה שהיתה לי ובדרך שמצאתי . הייתי רוצה לתקן המצב שנראה שיש גם לי חלק בו.(אולי התשתי המטפל וגם אולי למרות מה שחשבתי,הייתי חסרת אמונה כדי להכשיל עצמי וגרמתי לערעור בטחונו של המטפל.) הפסילה הגורפת -קשה להתמודדות. בעיקר חבל לי על כלכך הרבה כוונות טובות. מה עלי לעשות? האם עלי לבקש אכן פגישה כזו ,כשההחלטה על קטיעת הטיפול ,ללא בחינת מצבי,אינה סבירה ולא אוכל לקבלה? ביקשתי פגישה ללא פסילות מוקדמות,והערכה של הטיפול לפיה-המטפל שוב סרב.צר לי עד מאד.איך אוכל לתקן את אי ההבנה כשהמטפל פוסל אותי לחלוטין? האם יש לך עצה? חשוב לי לא להשאיר אדמה חרוכה ולא להרוס אלא לתקן. האם אוכל לבקש תיווך של פסיכולוג מדריך אחר לאפשר לי ביטוי?לתגובתך אודה.(ד.א המטפל מרצה ומדריך ומאד מנוסה)

אודי שלום רב, לאחר התכתבות ארוכה המטפל הסכים להפגש.נראה שהוא רצה באמת לסיים הטיפול. הבעיה היתה: בקשתי לשנות גישה לרכה יותר עקב תקיעות של כ7 חודשים בטיפול. המטפל התבצר בעמדתו.לכן הפסקתי. אבל חשתי היטב שהוא מוכן מאד להמשיך ,לפי השקפתו. בעיה עדיין לא הובררה:כעת ,לאחר ההפסקה,המטפל מתנה את ההמשך בליווי של פסיכיאטר עמו יוכל להתיעץ. (שאלך לרופא). באתי אליו במנוסה ובאימה הקשטרעם בענין זה ונסיוני תרופות לא פתרו עד הסוף הבעיה. מה שעזר הוא התגיסותו בתחילת הטיפול. כעת,נראה שהתשתי את המטפל. גם ייתכן שהשקפתו הכללית היא שטיפול צריך להיות קצר .(אני כמעט שנה. וב7 חודשים -תקיעות). אני חוששת שתנאיו של המטפל מעידים שגישתו הולכת ומחריפה. האם אוכל ע"י בירור לשנות זאת? נדמה שעבורו עדיף לסיים הטיפול במקום להתעמת עם הדרישות שלי . מה לעשות? לדבר.. בעיה נוספת: אני חוששת לערער ביטחונו של המטפל.או משהו כזה. בכל אופן -כל אמירה חדה בפגישות.או במייל הביאה להתבצרות או התעלמות. המטפל מציע את גישתו ואומר take it or leav it. לי חבל מאד לעזוב כי קשה עד מאד לקבל את חוסר האמפתיה . אבל לא אוכל לכפות רצוני.. מהי עצתך? תודה רבה.