דוקטור , אשמח אם תייעץ לי

אני חיילת בת 19 שנים. משרתת בבסיס פתוח בתל השומר. מבצעת שמירות באופן רגיל. חודש- סוגרת חמשוש. חודש- סוגרת שלושה ימי חול. דבר המקשה עליי מאוד מבחינה נפשית. בכל פעם שאנחנו עולים לעליית משמר, יש לי כאבים בבית החזה, קשה לי לנשום או לדבר. אני לא נרדמת או אוכלת, בין אם זה בשמירה ובין אם זה לפני. קשה לי להתרגל כל פעם מחדש לפרצופים החדשים- אני ישנה במתחם של מרותקים (שהם חיילים מאוד בעיתיים) , כבאים וסמבצים. אני עובדת עצות, אני מרגישה שהדיכאון חוזר. גם ביום רגיל, כשאני לא צריכה לשמור , המחשבה על זה שאני אצטרך לחזור למתחם הזה מאוד מעסיקה אותי! אני לא נרדמת בלילה-המחשבות הורגות אותי. זה לא פינוק, זה באמת משפיע עליי בתפקוד או בכל דבר אחר. יש לי הרבה פחות מוטיבציה לבצע את התפקיד שלי, אני מרגישה שלא בא לי לעשות כלום, בין אם זה בתפקיד, ובין אם זה מחוץ לשעות הבסיס. אני מרגישה שהדיכאון חוזר, בתקופת התיכון, סבלתי מדיכאון, לא יצאתי מהבית במשך כחצי שנה, לא יצרתי קשר עם אף אחד, הייתי מחוסרת כל רגש, רוב הזמן ישנתי... יכולה להיות אפשרות שאלך לקב"ן אבל אני לא יודעת אם יאמין לי, אני מפחדת שהוא יפקפק ויתחיל להתקיל אותי בשאלות עוקצניות, ואני אתחיל להתגונן ולהצדיק את עצמי. דוקטור, אני אשמח אם תוכל לייעץ לי כי אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ.