אין
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי אודי, מה שלומך? אבל באמת... אז.. נראה לי שאני יכולה להגיד, בזהירות רבה, שיצאנו מהמשבר.. ושכנראה הדרך היתה עם מוצא.. אולי מישהו (אני?) שם תמרור "אין מוצא" בלי כוונה (ואולי עם?). אודי.. מסתבר שאיכשהו כל מה שקרה בינינו בתקופה האחרונה, היה בעקבות איזושהי אי הבנה.. ואני לא יודעת אם זה אמור לשמח אותי או להעציב.. חודשים של כאב לב מטורף, של כמעט סיום טיפול- רציני ביותר. ובסוף.. בסוף מתברר שזאת היתה מין אי הבנה שכזו.. אני חושבת על זה ש.. אם היא לא היתה כל כך מתעקשת שנמשיך בפגישות.. אם היא לא היתה ממשיכה להתקשר ולהגיד לי שהיא מחכה- בכל פעם שאמרתי לה שאני מסיימת את הטיפול.. אם היא לא היתה ממשיכה להגיד לי שאני חשובה לה, יקרה לה, ושהיא לא מוכנה לזרוק יותר מ-6 שנות טיפול בלי לנסות להבין.. אם.. אבל היא כן.. אז לרגע, רק לרגע, אני מרשה לעצמי להרגיש שהיא באמת התכוונה כשהיא אמרה לי שאני יקרה לה ושהיא אוהבת אותי ושהיא לא מוכנה לוותר עלי ככה. רק לרגע אני מרשה לעצמי להאמין כשהיא אמרה לי שהיא מדברת איתי יותר מכל אחד אחר. רק לרגע אני מרשה לעצמי להאמין. ואני מקווה.. מאוד מקווה שכל זה לא יתפוצץ לי בפנים.. כמו שתמיד קורה בסופו של דבר.. (נבואה שמגשימה את עצמה?) אודי, תודה שהיית כאן וכל פעם ששאלתי, תהיתי או התנגדתי ללכת לעוד פגישה שהרגשתי שהיא כבר מיותרת לחלוטין.. בכל זאת אמרת לי שכדאי שכן אלך.. תודה, וסליחה על הודעה מבולבלת שיר
הי שיר, שמחה איתך ובשבילך. ו..אולי כדאי להחליף את הכותרת ל "יש"?.. (:
תני לכל ה"רגע" האלה עוד כמה רגעים... הם שלך, ובזכות. עבדת קשה עבורם. ואת התודה הכי גדולה שכחת (ואולי לא?) - לעצמך! זה נכון שהיא לא ויתרה עלייך. ושאודי כתב לך לא לוותר עליכן. אבל את המשכת ולא ויתרת... את העבודה הכי קשה עשית את. TM.
הפנים שלי מחייכות אלייך .. והידיים מחבקות מרחוק .. אני ככ שמחה לשמוע על השקט שהגיע - מלווה אותך כאן בשקט (לא מעט) .. אחר החיפוש האינסופי .. צריך הרבה כח .. ואת בחורה אמיצה - אל תשכחי את זה ! איתך כאן.. שרית
יקרות, תסלחו לי שמגיבה לכולכן ביחד.. כנראה שחלק מהגבולית שלי זה שינויים קיצוניים ומהירים במצב הרוח.. כנראה שמתישהו אני אהיה חייבת ללמוד לקבל את זה ולהתמודד עם זה.. אני כל כך עייפה מעצמי כבר, שבקושי מסוגלת לעשות משהו בצורה נורמלית.. אבל כשראיתי את התגובות שלכן, הייתי חייבת.. חייבת להגיב.. אז מנסה לעשות את הכי טוב שאני יכולה כרגע.. חשוב לי שתדעו שמאוד ריגשתן אותי.. הייתי קצת הרבה בהלם מהתגובות.. חשבתי שאפילו את אודי זה לא ממש יעניין שאולי כן יש מוצא.. שהמשבר איכשהו מתחיל להיפתר.. חשבתי ש.. זאת הודעה טיפשית ומיותרת.. והתגובות שלכן.. באמת מאוד הפתיעו אותי נגעו בי.. אז.. מנסה להגיב לכולכן ביחד ולכל אחת לחוד.. מיקה- אני חושבת שאצטרך לפחות עוד 6 שנים (ובטח עוד יותר) כדי שבאמת אוכל לשנות את הכותרת, כדי שאני אוכל להגיד "יש" מתוך הבפנוכו.. טימי- אני אפילו לא מסוגלת לחשוב על הרעיון שאגיד לעצמי את המילה הזאת.. "תודה".. אני חושבת שגם לזה אצטרך עוד אי אילו שנים לא מעטות של טיפול.. שרית- הכי אני צריכה שקט.. מעצמי.. התהפוכות האלה במצבי הרוח קשים מידי.. מוזר.. כמה אני מרגישה את עצמי חלשה ופחדנית.. אי שם בקצה השני של אמיצה ועם כח.. הדמעות מציפות, כמו גם הכאב. סליחה ו.. באמת תודה רבה לכן.. אתן יקרות לי מאוד.. שיר
הי שיר, שלומי מצויין! באמת. תודה שאת שואלת... מאוד שימחה אותי הודעתך, ואני רואה שהיא שימחה חברות יקרות נוספות כאן... כנראה שאת יקרה לא רק לה. וגם אם יש אי הבנות או "תקלות" - בדרך כלל אלו דברים ניתנים לתיקון. וכמו שכתבה לך טימי - אני אולי אמרתי, אבל את היא זו שהלכת... אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
