הי...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי אודי אוף..החג נפל על הפגישה שלנו..שבועיים בלי פגישה, עצוב לי..וקצת קצת כועסת. אני יודעת שאני כבר לא באותו מקום עבורו, אבל פעם, כשנפגשנו שלוש פעמים בשבוע, אם הייתי באמת צריכה הוא היה מסדר את זה ככה שניפגש גם ארבע פעמים..ועכשיו..הוא אמר שינסה למצוא זמן אחר, אבל הוא לא מצא. מצד אחד מבינה, גם אני עזבתי וויתרתי על המקום שלי..ומישהו אחר תפס. מצד שני, כועסת. שאני כבר לא חשובה לו כמו פעם, שבטח יש מישהו אחר שתופס את המקום המיוחד הזה בלב שלו, שעבורו הוא כן היה עושה את המאמץ..הוא כבר לא רואה את הכאב שלי. הבעיה היא שאין לי מה לדבר איתו על זה, כי זה משהו שאמור לבוא מבפנים..מה אני אגיד לו - תרגיש שאני מיוחדת בשבילך? ..מן הסתם, לא. אבל בפנים זה שורט, כי אני יודעת מה זה להרגיש שאכפת לו, ומתגעגעת לזה. לא סתם אמרתי את המילה מיוחדת..בעבר הוא אמר לי פעם אחת שאני תופסת מקום מיוחד אצלו..מה לא הייתי נותנת כדי לשמוע את זה שוב...לפעמים קשה להבין שדברים משתנים, זה ממש כואב לי. אוף ): בינתיים פה, לבד... אופיר
הי אופיר, הצורך הזה לדעת שאת מיוחדת הוא מובן מאוד.בוודאי שיש לך מה לדבר אתו על זה. זה שוויתרת על המקום לא אומר שאסור לך לכאוב על זה שוויתרת, שאסור לך להרגיש כמיהה לתחושה הזו שיש לך מקום, שאסור לך להתגעגע ואפילו לכעוס. יפה את כותבת שאת ידעת וטעמת מההרגשה שאת מיוחדת ושאכפת ממך. וכשזה איננו - זה מאוד כואב. ובהחלט חשוב שיידע שאת צריכה לשמוע שאת מיוחדת. האמיני לי, שזה כשלעצמו יהפוך אותך למיוחדת מאוד בעיניו... אודי