שלום אודי

עברה לה כבר כחצי שנה מאז שכתבתי כאן לאחרונה.יש לזה כמה סיבות...חוסר נגישות למחשב ועוד,אבל הסיבה הבולטת ביותר היא שכלום לא השתנה ממש. לא יודעת עד כמה אתה זוכר..פתחתי חנות והיו לי בעיות כספיות ונטיות אובדנויות. אז לפני כמה ימים ניסיתי בסוף להתאבד...ונכשלתי.זאת הרגשה קשה בעצמה.פשוט קמתי בבוקר כאילו כלום לא קרה... מאז אני יום יום בקשר עם המטפל שלי...שמצליח להחזיק אותי בחיים וגם גורם לי להמשיך ולנסות להגיע לפתרון. התחלתי עבודה שניה.אני מטפלת באיש מבוגר שסובל מסכיזופרניה.כל ערב שעתיים אני לצידו,מלמדת אותו על המחשב,מדברת איתו ובעיקר מקשיבה.תמיד הייתה לי הערכה גדולה למקצועות בריאות הנפש.אבל עכשיו באמת התחלתי להבין כמה קשה,רגישה ומדהימה העבודה הזאת. בזמן האחרון,זאת הסיבה שכותבת לך היום,שמתי לב שאני מתמכרת להתנהגות שפסולה בעיניי שעוזרת לי לכמה זמן לצאת קצת מהדיכאון. הכוונה שלי היא לצ'טים או סייברים ולא פעם ממתפתה לאקט עצמו עם גברים שונים ומשונים.רגע אחרי כבר בא לי להקיא מעצמי...אבל זה הפך כבר ממש להתמכרות.אני לא צריכה עוד סיבות לשנוא את עצמי...יש מספיק גם ככה. אודי היקר,למה אני עושה את הדברים האלה שלא מתאימים לאופי שלי בכלל? ואיך מפסיקים לפני שיהיה מאוחר מידי? אל תצחק עלי בבקשה או תשפוט....קשה לי עם זה מאוד. מחכה שיהיה כבר יום ראשון...חייבת תשובה דחופה. תודה מראש, אור

לא יודעת לאיזה תשובה קיוויתי,אבל לא לכזאת. הרי לא בחינם פניתי אליך,פה,בוירטואלי ולא אליו. מצטערת ששאלות כאלה לא לרוחך. אולי אם הייתי כותבת כמה קשים חיי,כמה בודדים...אולי אז היית מוצא בליבך לשלוח לי מילה תומכת. אבל למה ציפיתי אם כל מה שאני אומרת זה שאני זונה וירטואלית שעוד עושה את זה בלי כסף..... הלוואי ויכולתי פשוט להעלם מהעולם הזה.אני מתקרבת ל40 ואני בשפל של חיי.