אין

אודי אני כבר לא יודעת מה לעשות יותר. הכל כל כך מבולבל. כל המצב הזה גומר אותי. אני פשוט לא יכולה יותר. ואני לא יודעת מה לעשות. עדיין בתוך המשבר הטיפולי הזה. זה שפשוט לא מצליח להסתיים. טיפול ללא מוצא. זה מה שזה. הלכתי פגישה שעברה כדי לסיים את הטיפול. אבל היא לא היתה מוכנה פשוט לסיים. ואיכשהו היא הביאה אותה ואולי אותי כאילו לדבר. כאילו הגענו למקום שבו היה נראה כאילו הדברים קצת קצת מתחילים איכשהו לקבל איזושהי תפנית. אני מפחדת להגיד אולי אפילו להסתדר. אבל משהו שוב נשבר שם. שוב נפגעתי נורא. וכמובן שזאת לא היא שפוגעת. זה פשוט שאני נפגעת. לא יכולה להמשיך בדרך הקיימת בחודשים האחרונים. מצד שני לא יכולה לתת לנו לחזור למה שהיה כי אז מרגיש לי שאני מכריחה אותה לעשות דברים שהיא לא רוצה. וכשהיא אומרת שזה לא נכון, אני כבר לא ממש מאמינה לה. מצאתי את עצמי משאירה לה הודעה מאוד כואבת ומאוד קשה. ובין היתר בקשתי שלא תיצור יותר קשר. שוב. אבל היא כן יצרה. אמרה כל מיני דברים על זה שאני לא יכולה לקיים דיאלוג עם עצמי. שאני צריכה לשמוע את מה שיש לה להגיד. שאני רואה דברים לא נכון. אמרה ואמרה ואמרה. ואני מרגישה שאני לא מסוגלת יותר לכל הדבר הזה. לכל הבלבול. הפגיעות. הכאב. לא רוצה ללכת מחר. יודעת שתמליץ לי כן ללכת. אבל אני לא רוצה. לא רוצה יותר שהלב יתכווץ בכאב הזה. כל מילה שנשמעת לי פוגעת במידה כזו או אחרת, חותכת אותי מבפנים. ומסתבר שהפצעים של הבפנוכו לא מפסיקים לדמם :(