הי...

הי.. הרבה זמן לא כתבתי פה..זה קצת מוזר לכתוב שוב..אני פשוט לא יודעת איפה עוד לומר את הדברים האלה, את כל מה שאני מרגישה, את הבלבול.חזרתי לפני כמה חודשים לטיפול, אצל אותו מטפל..שנטש..רק עכשיו אנחנו מתחילים איכשהו לאסוף את השברים, זה מרגיש לי כאילו רק לפני איזה חודש חזרנו שוב, לפני כן פשוט לא הייתי שם - הייתי מנותקת לחלוטין. אני כותבת לו מייל פעם בשבוע, ואני מעלה בזהירות שאלות, למה הוא ויתר, למה זה קרה, מה עשיתי..אבל בפגישה הוא לא מדבר על זה, והכל עוד ככ שביר, שגם אני מפחדת לשאול אותו פנים אל פנים, ביחוד שהוא מתעלם מזה כאילו לא כתבתי כלום...לא מזמן אמרתי לו שאני מרגישה שכל פעם כשאני מעלה את נושא סיום הטיפול אז, הוא מתחיל להתעצבן...הוא אמר שלפעמים זה מעצבן אותו..בעיקר שזה מעלה כל מיני רגשות שקשה להתמודד איתם..אבל לא המשכנו כל כך לדבר על זה. אני רוצה, אבל מפחדת להכעיס אותו שוב..מפחדת מהתשובות..מפחדת מחוסר תשובות..בעיקר מפחדת לאבד אותו שוב. אתה חושב שהוא אי פעם ידבר איתי על זה? אולי בעצם אין מה לדבר, וזו רק הייתי אני. עד לפני חודש וחצי בערך חלמתי עליו כל לילה - חלומות סיוטיים כאלה שאני רצה לפגישה, ואני ממש קרובה אבל אני מדברת איתו בטלפון והוא צועק עליי שאני בכלל ברחוב בקצה העיר, ואני ממשיכה לרוץ במן תחושה שכבר אין סיכוי שאצליח להגיע. עכשיו החלומות נעלמו, אבל יש לי כל הזמן התקפי חרדה ובכי, כי אני מפחדת ממש שיקרה לו משהו, חרדה קשה שאני אאבד אותו, אני מפחדת מזה ככ. זה מייאש, להרגיש שהכל שביר ולבטוח שוב פעם..מרגישה שאני הולכת על קרח דק. מצטערת על המגילה, הייתי צריכה לפרוק איפשהו. אופיר

הי אודי תודה על התשובה, לא חשבתי על זה ככה - שאולי שווה לדבר על זה גם אם זו רק אני...אני מנסה כבר לא להעמיד אותו במבחנים מתוחכמים, למרות שאני יודעת איך (: אחרי שהדבר שהכי פחדתי ממנו קרה, אם הבנתי דבר אחד זה שיש לשנינו אחריות שווה בקשר, אז עדיף לנסות לשמר במקום להתאמץ לקלקל..חבל לי שאין לי את אותה תחושה כמו פעם, שהוא סופר-מן ושהוא יעמוד בהכל..מצד שני זה קצת מקל..מגלה לאט לאט קרבה אחרת. אבל עדיין, הפחד הארור הזה... שבוע מקסים אופיר