כמה סימבולי

שבועיים אחרי הניתוח. זה הרבה זמן לכל מיני מחשבות בנושא... בעיקר כאלה של After party. אפשר לחשוב מה כבר יש לעשות אחרי ניתוח חוץ מזה... והתוצאות הן, שהניתוח הזה דווקא התאים לי מאוד; העובדה שהוא היה לפרוסקופי, משל... - נזקים חיצוניים מזעריים עם צלקות מינימליות, שמסתירים את הטראומה הפנימית. והיתה כזו. בהחלט היתה. רק ביומיים האחרונים הפנמתי את העובדה, שאכן מדובר בתהליך החלמה של 4-6 שבועות. וזה לא היה מובן מאליו. גם במהלך הניתוח עצמו היו ספקות ותהיות, שגרמו לו להתארך מעבר למצופה. התלבטות האם בכל זאת יש צורך לפתוח בטן או לא. זה, לפחות נחסך ממני. אבל במחיר של עבודה קשה יותר בתהליך הכירורגי עצמו. מזל שישנתי חזק. חבל שלא משאירים את ההרדמה עוד שבועיים-שלושה אחרי כן. ה"ויתור". לכאורה ויתור. אנשים חושבים שזה אובדן גדול בשבילי. ההתעקשות היתה שלי. אני נזהרת פה עם ההתבטאויות שאני מרשה לעצמי מול אנשים שמכירים אותי כבר. לא יודעת איך זה "יעבור מסך", וממש לא רוצה לפגוע באף אחת. אך משום שבכל מקרה לא התכוונתי ליצור לעצמי דור המשך, אין שום ויתור ושום אובדן. עולם הנפש נזנח לו. עכשיו כשחזרנו להיפגש באופן סדיר, הדברים מתעוררים. הם הרי לא נעלמו לשום מקום, רק נדחקו לפינה נידחת. עדיין דוחה את זה. יותר נחמד ככה. להיות בבועה חסרת ענייני נפש. מרמה בעיקר את עצמי, אבל לפחות מוכנה למתקפת "פתע".

אוף, המחשב שלי התחרפן, זה כבר פעם שלישית שאני מנסה לכתוב לך, אבל זה מוחק כל פעם מחדש. נקווה שהפעם המסר יעבור מסך.. מאחלת לך החלמה מהירה וקלה..אני שמחה שהיו לך רופאים טובים שחשבו איך למזער נזקים ( צריך רופאים כאלו ) גם אם זה רק מבחוץ, כי בפנים זה בטח כואב..יש המון דרכים להעמיד דור המשך, מן הסתם תזכרי בזה בעצמך כשתזכרי שמגיע גם לך. לא כתבתי פה כל כך בזמן האחרון, אבל תהיתי איפה את..ורפאים ונילי..אני מניחה שבאים והולכים... יום חמים ושמשי שיהיה אופיר

ואל תכעסי על המחשב שלך... זה הפורום שעושה המון בעיות, ו"מעלים" הודעות בעת כתיבתן - פורום וירטואלי שמעיף את המשתתפים בו. סימפטי להפליא. היה לי מנתח מעולה! צריך הרבה מיומנות לניתוחים האלה (כי הרבה יותר קל ופשוט לפתוח את הבטן - משחק ילדים עבור כל כירורג). לא מאחלת לאף-אחת להזדקק לשירותיו - אבל אם בכל זאת ניתוח בתחום, אז רק הוא. אני מודעת לכך, שטכנית יש לי אפשרות להעמיד דור המשך גנטי משלי (פונדקאות) - אבל לא רציתי בכך, ואני עדיין לא רוצה. כמו שאמרתי למטפלת שלי, מילא העובדה שאני לא כשירה להיות אם... לאף ילד שבעולם לא מגיע משהו כמוני בתור אמא. לכן היה לי קל עם ההחלטה. אכן באים הולכים. גם אני פה אחרי הפסקה. עדיין אוספת את עצמי. את יודעת אם זה טוב ונכון לך שאת שוב כותבת פה, אבל טוב לראות אותך פה (במובן החיובי). TM.

אוף, המחשב שלי התחרפן, זה כבר פעם שלישית שאני מנסה לכתוב לך, אבל זה מוחק כל פעם מחדש. נקווה שהפעם המסר יעבור מסך.. מאחלת לך החלמה מהירה וקלה..אני שמחה שהיו לך רופאים טובים שחשבו איך למזער נזקים ( צריך רופאים כאלו ) גם אם זה רק מבחוץ, כי בפנים זה בטח כואב..יש המון דרכים להעמיד דור המשך, מן הסתם תזכרי בזה בעצמך כשתזכרי שמגיע גם לך. לא כתבתי פה כל כך בזמן האחרון, אבל תהיתי איפה את..ורפאים ונילי..אני מניחה שבאים והולכים... יום חמים ושמשי שיהיה אופיר

רק להגיד לך ש.. טוב לראות אותך כאן.. יודעת ש.. הכאבים החזקים הם אלה שאחרי הניתוח בד"כ.. אבל הם לאט לאט פוחתים.. - לפחות פיזית.. מקווה שתרגישי טוב יותר במהרה.. גם פיזית.. אבל גם נפשית.. מקווה שהיא תהיה איתך.. לגמרי.. כמו שאת היית רוצה..

אז עכשיו צריך מאגר של סבלנות. בסוף הכאבים יחלפו. תודה על הדברים שכתבת. והיא איתי. חזרה מהחופשה שלה 3 ימים אחרי הניתוח. לא רצינו להפסיד עוד פגישות אחרי החודש שהיא לא היתה. אז היא הגיעה אליי פעמיים הביתה, עד שיכולתי להתנייד שוב אליה. ואם יש משהו שאני יודעת, לוגית, זה שדברים לא תמיד יכולים להיות כמו שהייתי רוצה... זה לוגית. בפועל אני לא ממש משלימה עם המציאות הזו. יותר טוב לא לרצות או להתנגד לכל דבר שיוצא "כמעט" או "דומה ל...". וזה לא סוד שבסוף המחיר נופל עליי, מן הסתם. אז אני מבינה את זה, אז מה?... זה לא משהו שאני מצליחה לשנות.

סליחה שרק עכשיו מגיבה .. אני בכלל בתקופה נוראית עם עצמי אבל , עברתי רק להגיד ששמחה שאת אחרי הניתוח , מאחלת שתרגישי טוב , מקווה שהטיפול שלך יחזור "למקומו " ויחבק אותך כמו שצריך .. בינתים, שולחת חיבוק ממני .. אכתוב יותר כשאוכל. שרית