המונים של דמעות נעולות

הי אודי להוכיח שזו אני...כדי שתאמין... מילת קוד... פרטים מזהים... רקע על תכתובת קודמת... אני לא בטוחה שאני יודעת איך לשכנע... מקווה לעבור סינון...ואם לא...אז כואבת..אבל סולחת  מצטערת שאני מפריעה בזמן קצת לא נוח זה... כשיש מלחמה גדולה בחוץ אין זמן להתפנות לשומדבר אחר. זה ברור. ואני בכל זאת מפריעה. אין הסבר לגודל החוצפה ("יא אגואיסטית אחת, תעופי לי מהפרצוף"- זה אתה אמרת או שהמילים מהדהדות מזמן וממקום אחר?) אני מפריעה בגלל עצב גדול. עצב בל יתואר. כאב שיושב בבית החזה, כמו גידול, מתפשט מבפנים על כל עצם ועורק ווריד, הכל כבר לא אותו דבר מבפנים מאז שהוא שם. ובכל זאת עדיין לא רואים כלום מבחוץ. הגידול צוחק עלי בפנים... אומר לי שאגסוס בעוד מבחוץ יגידו "מלכת הדרמה" ו"עושה פרצופים, אפשר לחשוב, יש דברים הרבה יותר גרועים". חלקיקון מהכאב אני מניחה כאן (אם זה בסדר)... בפסח שעבר היא נתנה לי מתנה, חלקה קנויה חלקה עשויה, סיפרה שעבדה עליה כמה ימים, כמה התרגשתי!, וגם אני נתתי לה מתנה שהכנתי, והיא אמרה, שאנחנו מתחילות מסורת מעכשיו, בכל שנה בפסח מתנות, ואני חשבתי , איך את יודעת שאנחנו נהיה יחד בעוד שנה. והנה עברה שנה. וכמו שרק אני יודעת להיות בקשר, אנחנו לא ביחד. את המתנות החזרתי לה. את המתנות שנתתי לה ביקשתי שתחזיר והיא לא החזירה. איך דברים היו נראים אם לא הייתי מקלקלת...אם היא לא היתה מקלקלת.. אני שונאת אותה כל כך... ואני מתגעגעת אליה כל כך... ובעיצומם של בירורים על מחלה של הגוף מקווה למחלה, כי בדימיוני מחלה רצינית כזאת יש בה די כדי לתת לי כרטיס כניסה אליה בחזרה...מכוח הרחמים אולי... אבל אני יודעת שגם זה לא יעזור. עצובה . נורא. ולמרות הכל מאחלת חג שמח לך אודי ולכל החברות היקרות שכאן. גלי

ובקשה קצת משונה.... אם יצא לך אודי, לכתוב לי תשובה ארוכה... כמה שיותר ארוכה יותר טוב. אני יודעת, כמות זה לא בהכרח איכות, ובכל זאת מרגישה שצריכה עכשיו הרבה.... שוב תודה גלי