אודי...

הלב שלי כבד והתגובות שלך אלי רחוקות ולא נוגעות ולא רואות אותי כבר זמן רב (גם את תגובות ההמשך שלי אתה לא רואה אבל לא משנה כי אני כבר לגמרי נעלמת גם עבור האחרים פה) מרגישה פגועה נטושה ומאוכזבת אבל מבינה שאתה רוצה שאלך מפה כי הכאב שלי לא עובר אלא רק מתעצם ונמאס. משהו בך השתנה אלי ונעשה שיפוטי וחסר סבלנות (לפחות בחוויה שלי) ואני לא מבינה למה, אבל אני יכולה ללכת מפה אם זה מה שתגיד (גם בלי שתגיד כי זה נשמע שאין לך כבר כוח אלי), שם מתאים בחרתי לי

את ממש ממש לא נעלמת... פשוט צריך לפעמים לזכור (כן אני אומרת גם לעצמי) שזה פורום של אנשים שהרבה נמצאים בסבל או במצוקה ומהמקומות האלו מתקשים להושיט יד... אולי כי היד שלהם יכולה למשוך יותר למטה מאשר למעלה... אבל יקירה... בלי למשוך למטה אני רוצה לחבק אותך חזק חזק. ללטף כך שגם יגיע עד אליך, אנחנו מומחיות בלחצות את המרחקים האלו, לא? ולהזכיר לך את הטוב, זה שמחכה מעבר לפינה למרות שכרגע לא נראה לך... צריכה להיות שבת יפה (וראי גם את ההמלצה שלי לנילי, אולי כולנו נפגש שם) (-: לילה טוב וחיבוק ענננננקי גלי

לפעמים הייתי רוצה שיהיה לפורום הזה, לבית הזה, סוג של סלון, כמו הבית של גריפינדור, מהארי פוטר.. סלון כזה עם מלא ספות וכריות, מוזיקה נעימה, ספרים על גבי ספרים, פרחים באגרטל, שטיח בייתי ושמיכות נעימות להתכסות ולהתקרבל בהן.. בית כזה רק שלנו, בלי שיפוט, בלי הכללות, בלי תנאים. פשוט קבלה, הכלה, חום ואהבה. בדמיוני אנחנו כולנו שם עכשיו.. בשקט.. בחיבוק, בנשימה. די, הכאב הזה של כולנו גדול מידי, כמה כבר אפשר לשאת לבד?! תסכימי לשבת לידי מעט..? אני מחכה לך.. ~נילי~