אודי אתה פה?

מתי תבוא? אודי קשה לי . לא רוצה תגובות מאפאחד. סליחה . רוצה רק לשתף אותך בדברים הככ נוראים שבי. הזמנת אותי להיות כאן, לא מעט פעמים , לשבור את השתיקה ,לכתוב את מה שאיאפשר לומר , וזה הולך להיות קשה .. השיתוף הולך להיות לא קל. ואיך אצליח לקפל לך במילים עכשיו את התחושות הנוראיות שמתלוות אליהם?..את ההרגשה הככ מלוכלכת שאני ?... היה טיפול מאוד קשה היום.וזה חוזר מאז ..יותר מידיי פעמים - הזכרון,הזכרון חונק.ולפעמים הוא ברור , ושלם ..ולפעמים הוא לא מובן .. מבולבל .. ובא עם עוד ועוד זכרונות מגילאים בכלל שונים..אבל הכאב תמיד מורגש בגוף, והוא בא והולך , בא להולך.. ולמה היא אפשר למחוק את הזכרונות האלה מתוכי? למה זה לא עוזב אותי אודי?ואיך אעבור את הזוהמה הזו בטיפול .. מבלי לההרס מבלי להרוס ? אני שומעת אותו אודי ..ולא , אני לא פסיכוטית..את הקול שלו שמדבר אליי בנעימות..ובפנים מרגישה אותו - כשטן בהתגלמותו. ההרגשה הזו , ששוב היד שלו נוגעת בי , פוצעת אותי בבפנים , חזקה יותר ממני ,היד הזו שטיילה בין הרגליים , ונגעה ופצעה את כל האיזורים שהם רק שלי. מחרפנת אותי .איזורים שאסור לו היה לגעת בהם בי!רבאק ,אודי הוא היה אבא שלי.זה שצריך לשמור ולהגן עליי הכי מכולם ?.. למה הוא עשה את זה? מרגישה ככ מזוהם, ככ מלוכלך, ככ כואב , בנשמה, עמוק עמוק עמוק .. וזה מתחזק .וזה עובר לבטן.. ששורפת .. ואני מפחדת,מעצמי מהמבט הזה שלו עליי,ודיי.. אני רוצה שזה יעזוב ,רוצה להפסיק להרגיש את כל מה שהוא לקח לי בלי רשות מתוכי ,אני מרגישה ריקה , ויחד עם זאת ככ עלובה , מושפלת , מלוכלכת, נגועה , מלכלכת כאן את המקום .. נכון אודי , ?.. סליחה , מרגישה נורא . אני ילדה בת 6?..- ככ קטנה - מול כל הרע הזה שבא לתוכי בלי שום הזמנה.והזכרון משתלט , והדופק עולה , זה סוגר עליי - לוקח מתוכי את כל האויר. תהייה פה.איתי .זה קשה . לבד. המותן שלי ככ .. כואבת , כואבת מחדש את הידיים הגדולות שנגעו בה ,וביד אני נזכרת שהיתה לי את הבובה שאני הכי אוהבת .. ןואני לא מצליחה להבין למה אני נזכרת בה עכשיו ? למה אני נזכרת בכל זה בטיפול?יש לי בחילה , ויש זכרונות שמזכירים את מה שהוא ביקש.והטעם מהצהרים בפה ככ מגעיל.והריח שלו כאילו דבוק עליי.וזה לא משנה כמה מקלחות אני עושה , זה כאילו שההקלה היא רק לרגע ,וריח הסיגריות לא עוזב,ואני מרגישה ככ מלוכלכתתתתתתתתתתתתתתתת הוא היה בא לחדר, ולא הזיז לו כלום, הוא סיפק את היצרים שלו על הילדות שלי ,ישנתי מקופלת וזה לא הזיז לו לבוא, שיחקתי אותה ישנה אבל הרגשתי הכל ,ונכון שלפעמים בכלל לא ראיתי אותו,את הפנים שלו , ונכון שלפעמים הוא הלך ככ בשקט .. אבל אני זוכרת את הפעמים שאחכ בכיתי , בלי שהוא ידע , והבטן כאבה. פאק. הייתי ילדה קטנה .אני מרגישה ככ לבד בתוך הבלאגן הזה. סליחה שמשתפת בגועל הנוראי הזה.אתה הסכמת.. ואיך בבוקר , הכל המשיך כאילו כלום לא קרה ? ולמה אפאחד לא עזר ?..וזו היתה משפחה נורמלית ? איך? איך סמכתי עליו? הוא אמר שהוא שומר עליי, שהוא אוהב אותי , שככה אבא אוהב את שרית שלו ,הוא קנה מתנות, והבטיח לי הבטחות , וביקש שלא אספר לאפאחד את הסוד שלנו , ואני הקשבתי לו ? הייתי השותפה שלו?רציתי בזה ? ולמה פעם הוא היה נחמד?.. ופעם הוא ככ כעס?... למה הוא חייך וליטף?... וגם הרביצ ופצע , ונגע ונגע .. בלי סוף...והכל מבולגן אודי ,וכל התחושות מתבלגנות .. ולרגע אני שונאת אותו ורוצה לרצוח אותו , ולרגע אחר אני נזכרת שאני אוהבת אותו שהוא אבא שלי ,והכל מגעיל בי .. והגוף הבוגד הזה ככ זוכר את מה שהנפש שלי ניסתה לשכוח , והפצעים בתוכי עוד ככ מזוהמים , פתוחים , מדברים בעד עצמן , הגוף זוכר את מה שהנפש היתה ועודנה פצועה .. הגוף זוכר - שלא עשיתי כלום והוא רק נגע ונגע. ועכשיו כואב לי .. שם בבפנים .. הכל ככ כואב .. כי הגוף זוכר ..אודי , מתי הוא ישכח? ואיך זה ירגע? כן זו אני , המפלצת המלוכלכת שעכשיו בוכה ובוכה ובוכה וגם כואבת. שרית